אחד מהימים האלה שאתה לא יודע אם לצחוק או לבכות...

זה התחיל עם השכמה של אדל... יש ציונים במבחן האחרון לסמסטר א'... החזיקה אותי במתח של כמה דקות עד שבישרה לי על הציון המיוחל... 98 !!! סוגר לי סמסטר יחסית מוצלח ביותר (98, 98, 95, 94 והמספר הנוסף - 81...). עכשיו נשארה לי רק עבודה קטנה להכין. החלטתי לא לנסות לשפר את הציון של המבחן הארור ההוא, נראה לי יותר מדי greedy מצידי...

היום עבר לו בעצלתיים... אחר הצהריים הלכתי לפר"ח. נתקעתי בלי מה לעשות ובסופו של דבר, שילוב של אי חשק שלי ואי חשק של הילד הוביל לשעתיים משעממות במיוחד, צריך לבוא בפעם הבאה מוכן...

את הנסיעה מבית הפר"ח לדירתי אני עושה באוטובוסים... בדרך אמא שלי הודיעה לי שמשום מה החשבון פלאפון צמח פי 2 ממה שהוא בדרך כלל... שכחתי לגמרי מהקטע של הSMSים פה באתר... חנקו אותי... מאיפה לי לדעת שאנשים באמת יתחילו להתעניין במה שאני כותב ולהגיב בצורות סיטונאיות... מסתבר שלהגיב כן עולה כסף בסופו של דבר... זה ביאס אותי מאוד, במיוחד לאור העובדה שבחשבון הבנק שלי מצטבר לו מינוס גדול ביותר, למעשה הגדול ביותר בחיי...

מפה לשם, אחרי שחיכיתי בקור המקפיא כמעט שלושת רבעי שעה לאוטובוסים/מוניות שירות למינהן הגעתי לדירה. האור בחדר מדרגות כבה ולמזלי הרב הדלקתי אותו לפני שהגעתי לדלת של הדירה. ולמה זה אתם שואלים ?

מאחר והכלב של אחד השכנים החליט להשאיר לי מתנה בדיוק על הכניסה לדירה!!! ומתנות כאלה מסריחות לא הייתי מייחל לאף אחד... "כוסססאמק" צעקתי ואילן ששמע את הצעקה פתח את הדלת, ראה את החרא, עיקם את פרצופו מהריח ואמר לי: "חזרנו לימים הללו?"

זאת לא הפעם הראשונה שאחד השכנים התעצל להוריד את הכלב שלו למטה והנבלה חירבן בחדר המדרגות. על השבוע הראשון שלנו בדירה עשו לנו "חניכה" בבניין כשמצאנו גוש יפה על השטיחון של ה"ברוכים הבאים" שהיה לנו ליד הדלת... (מיותר לציין שמיד זרקנו אותו לפח ומאז לא הבאנו שטיחון אחר). אז חשבנו שזאת סתם חניכה כאילו אנחנו "הצעירים" של הבניין, אבל זה המשיך כמה זמן עד שהבנות שמנקות את הבניין התלוננו והדבר הפסיק עד לפני חודשיים ככה... עד שהכלב חזר אל סורו... אבל אל תדאגו... כמו האימרה המפורסמת: "כל כלב - יבוא יומו" (בערבית זה נשמע יותר טוב) - אילן ואני כבר מתכננים תגובה... זה הולך להיות רע... מה שנשאר לנו רק זה לגלות של מי הכלב...