דוד שלי נכה צה"ל.

הוא היה קצין בחיל ההנדסה, הגיוני, לא ?

הוא עלה על מוקש במלחמת לבנון ב-1982 והלכו לו שתי הרגליים (עד הברך) קצת מהשמיעה וגם הראיה נפגעה טיפה...

זה לא מנע ממנו לבנות משפחה גדולה, לנהל חיים רגילים ולהינות מהחיים...

למרות שלפעמים יש לו אופי די חרא והוא מתנהג פה וש כמו דון קורליאונה המפורסם, אני מאוד מכבד אותו. צריך להיות בן אדם מאוד חזק בשביל להתגבר על כל הבעיות ועל הרחמים העצמיים ולהמשיך בחיים. אולי בגלל זה אני גם הייתי אחד האנשים היחידים שגם הצליח להסתדר איתו בעבודה (אפילו הבן שלו מעדיף להימנע מכך...)

אני יודע שאולי זה ישמע מוזר/מצחיק/מפגר - אבל בכל פעם שאני משחק במשחק הזה, שולה מוקשים, אני נזכר בו...

מעניין אותי אם הוא משחק אותו אצלו במחשב, או שהמשחק הזה מוקצה מבחינתו... פעם הבאה שאני אלך לבקר אותם, אני אבדוק את העניין...

בקיץ האחרון גיליתי את השולה מוקשים בגירסה המסנג'רית שלו... קטע נחמד, אבל לא ממש התמכרתי אליו... היום אילן גילה אותו... התמכר הבחור... נידנד לי במשך שעות עד שהסכמתי לשחק איתו. בדרך כלל אין לי בעיה לשחק את המשחק, אבל אני מכיר אותו, והוא כל כך תחרותי ככה שאם אני לא אתן לו מתישהו לנצח אותי כמה משחקים ברצף, אני יודע שהוא ימשיך לרצות לשחק עוד ועוד... ככה היה לי איתו בשש-בש, בקורס לפני הצבא, הוא ממש הוציא לי את החשק מלשחק את המשחק...

אז שיחקנו, ארבעה משחקים, ניצחתי בשלושה מהם... מזל שיש לו מבחן מחר, ככה שלא הייתה לו ברירה והיה חייב ללכת לישון.

דווקא היה נחמד... בכל פעם שאני עשיתי טעות נשמע צחוק מהחדר השני (ולהיפך) ובכל פעם שהצלחתי לנחש קללה עסיסית נזרקה לאוויר... כמה טראש טוק הלך היום בדירה, ממש כמו במשחק כדורסל... היה מצחיק...

מה שהכי נחמד בכל הקטע - אילן הוא זה שלימד אותי את המשחק, את כל הטריקים ואופציות... התלמיד גבר על מורו...

היה במקום האחר-צהריים החביב הזה... כי היומיים האחרונים שלי היו די על הפנים... יש להכין עבודה ליום ראשון ואפילו לא התחלתי, במשבר כתיבה, כאבי ראש חוזרים ונשנים (god bless advill) וסתם מצב רוח כללי ירוד...

התמונה הקודמת הוחלפה ובמקומה שמתי את התמונה הזאת. באדיבותה של זאתי . שיחקת אותה!!!