לא יודע מה יש בי שמושך אותם, אבל יצא לי לא פעם ולא פעמיים להגיע לסיטואציה שהמוזרים הללו ניסו לגייס אותי לכת שלהם...

הפעם הראשונה הייתה בארה"ב. כמה ימים לפני שחזרתי לארץ החלטתי לנסוע עם כמה חבר'ה לאטלנטיק סיטי לראות מה זה קזינו. ללאס וגאס לא יצא לי להגיע ואטלנטיק סיטי זאת הגירסא המוקטנת של החוף המזרחי לעיר החטאים האולטימטיבית.

אחרי כמה סיבובים בקזינו "טאג' מאהל" החלטתי לצאת החוצה לנשום אוויר. הקזינו והרבה בתי קזינו אחרים יושבים על חוף הים ויש טיילת אחת ארוכה שאפשר לטיל בה... שוטטתי לי להנאתי עד שהחלטתי לשבת על אחד הספסלים ולהנות מהשמש החמימה (חודש נובמבר בארה"ב אם יש שמש מנצלים אותה עד תום...) אחרי כמה דקות מתיישב לידי זקן חביב ולא עוברות כמה שניות כשהוא מתחיל לחקור אותי... מן הרגע שהוא שמע שאני לא אמריקאי (לא אמרתי מאיפה) הוא מתחיל להציג בפני את הכת שלו... התלהב הבחור... לא ידע עם מי יש לו עסק... אני מבודר מכל העניין עושה כאילו אני מתעניין... הבחור בשלו - פורש את כל משנתו, ממש כמו סוחר מכוניות משומשות, חושב שהוא תפס ברשת דג שמן... אני מחייך ואחרי חצי שעה של שיחה קולחת אני קם ואומר לו:

  i'm sorry, i forgot to tell you, i'm jewish - we don't do fucked up stuff like that... ועזבתי את הבחור. בינתיים מגיע אחד החבר'ה ושואל אותי לאן נעלמתי ומי הבחור, איך שסיפרתי לו ההוא קפץ... הוא מהיהודים האמיתיים, רצה לפוצץ אותו מכות, נאלצתי לגרור אותו משם...

מאז עברו כמה שנים... עברתי לב"ש וחשבתי שפריקים כמוהו אני לא אראה יותר בחיים... בכל זאת - זוהי ישראל... ובכן בדיעבד מסתבר שטעיתי... שנה שעברה, באחד הימים בתחילת השנה נשמע צלצול בדלת. אילן הולך לבדוק מי זה, מסתכל בעינית ואומר לי - "שתי בחורות, לא מכיר אותן". החלטנו לפתוח (בכל זאת - שתי בחורות). לאחת קוראים אביגיל ולשניה אין לי מושג, כי היא לא פצתה את פיה לאורך כל השיחה. אחרי שאביגיל הציגה את עצמה (כשהשניה עסוקה כל הזמן בלחייך וללחוץ על המתג של האור בחדר מדרגות) היא החלה להציע לנו "דרך חיים חדשה". אילן, שממש לא אוהב את הקטעים הללו מיד ברח, אבל אני די נהנתי מכל העניין ונתתי לה להמשיך לדבר... היא סיפרה לי איך "החיים אותם אנו מכירים עומדים להשתנות", על כך ש"הולך להיות פה ממש טוב", רק על ידי אמונה נכונה ובחירה בדרך האמיתית להאמין והרבה בלה בלה בלה... אני בסבלנות מופתית, מתחיל לנהל איתה  מעין "דיון". אחת השאלות ששאלתי אותה הייתה "למה נראה לך בכלל שיש אלוהים? איפה ההוכחות לכך?" וכו'. היא התחילה לזיין את השכל, אז החלטתי לשאול אותה "אם יש אלוהים, איפה הוא היה בשואה ?" ההיא השתתקה לרגע ואז המשיכה לברבר על האל ואיך אפשר להגיע אליו וכו'... בשלב מסויים הבנתי שסתם אני מבזבז לעצמי זמן יקר, וניפנפתי אותן באלגנטיות... נראה לי שלבחורה השניה דווקא התאים לסיים את השיחה כי עוד כמה דקות והיה לה נמק באצבע שלחצה על המתג של האור...

אנשים מוזרים אלו... על מה הם מבזבזים את החיים שלהם? איך לא איכפת להם שכולם צוחקים עליהם ולא שמים עליהם זין...

מאז אותו היום ראיתי אותן עוד כמה פעמים בבלוק... משום מה הדלת שלנו הייתה היחידה שהן לא דפקו בניסיונותיהן החוזרים לגייס פראיירים חדשים...