יום חמישי. כבר 12:30 והרגע סיימתי לדבר עם המרצה שלי על העבודה שלא התחלתי... ביקשתי לשנות נושא. הסכימה.

עכשיו נשאר רק לעשות את העבודה. אין ברירה, צריך פנות למקום אליו מיעטתי להגיע בשנה וחצי האחרונות שלי באוניברסיטה - הספרייה.

זה לא שלא נכנסתי לספרייה מאז שהתחלתי ללמוד, אלא להיפך, עשיתי זאת מספר רב של פעמים, אבל לא מן הסיבות הרגילות... אם נכנסתי, זה היה בשביל לצלם סיכומים, להתקרר במזגנים בימי הקיץ הלוהטים או להתחמם בחימום בימי החורף הקפואים והרטובים, להכין 2 תרגילי ספרייה שקיבלתי באחד הקורסים או סתם בשביל להתעדכן באינטרנט בימים שבהם חדרי המחשבים היו מפוצצים, אבל אף פעם לא בשביל עבודת מחקר לעבודה רצינית.

אז אני נכנס, ומתיישב ליד המחשב... אחרי חצי שעה של גלישה סתמית (בבלוג כמובן...) אני מתפנה לחפש חומר. כל כך הרבה אפשרויות ואין לי מושג במה לבחור ואיך מחפשים... מבקש עזרה מסטודנטית שישבה לידי, ההיא מסתכלת עלי בגיחוך ומסבירה לי על רגל אחת מה לעשות... אני רואה את הפרצוף שלה ורוצה לומר לה : "יש כאלה שלא תקועים כל החיים שלהם בספרייה" אבל מתאפק...

מצאתי כמה ספרים ומאמרים. עכשיו צריך להתחיל לחפש... פעם הסבירו לי שיש איזו שיטה של סנאט או משהו כזה. בקיצור, הלכתי בעקבות המספרים והאותיות (יותר נראה לי כמו איזה צופן דה וינצ'י שרק מחפש מישהו שיפענח אותו) חיפשתי במדפים, אבל רוב הספרים לא היו. החלטתי ללכת לדוכן הייעץ, הרי שם אמורים לייעץ לנו ולסייע לנו, לא ? לפחות ככה חשבתי... הספרנית הזאת, שנראתה כאילו הרגע העירו אותה מחלום רע החליטה לרדת עלי בכל הכוח.

 "מה? לא עשית את תרגיל הספרייה ? כמה זמן אתה לומד פה?" היא שואלת בטו מתנשא של בוז...

"שנה וחצי אני לומד פה, ועשיתי את התרגיל ספרייה הזה, אני זוכר שישבתי על זה בבית איזה שעתיים וחצי אבל מאיפה אני זוכר משהו שעשיתי לפני שנה וחצי ?!? את זוכרת מה עשית לפני שנה וחצי ?" אני עונה בטון מעט מתחצף (בכל זאת, היא התחילה...)

"התרגיל ההוא אמור היה להקנות לך ידע איך להתמצא בספרייה..." היא עונה כאילו דיקלמה איזה פרוטוקול קבוע לסטודנטים סוררים.

"אז מסתבר שהוא לא כל כך היה מועיל..." אני חושב בלב אבל לא אומר לה, עדיף לא לשרוף את הגשר איתה, למען העבודה...

היא המשיכה להרצות לי על זה שאני צריך ללמוד איך לחפש ספרים דרך המחשב וכו'... אני לא הפרעתי לה, היה חשוב לי שתמצא לי את הספרים שלפי המחשב עוד נמצאים אי שם על המדפים...

בשלב מסויים נזכרתי בסרט שראיתי פעם, tomcats קראו לו (בעברית תרגמו אותו "אמריקאן גאי" או משהו כזה). יש קטע בסרט על אחד שהולך עם איזו ספרנית שהתחיל איתה לבית שלה, ואחרי שהם מגיעים לחדר שלה היא פתאום הופכת מבחורה שקטה וביישנית לאחת כאילו הוציאו אותה מאיזו מועדון סאדו-מאזו... אני מסתכל על הספרנית שמולי, היא ממשיכה להטיף לי ציונות ואני מחייך ומדמיין אותה בסיטואציה של הסרט...

היה משעשע...

בערך 3 שעות אח"כ יצאתי מהספרייה... עם כמה ספרים... וקצת ידע איך לחפש ספרים, לפעם הבאה...