עוד לא מצאתי את הבן אדם שאוהב לחכות בתור...

במיוחד לא בישראל... אין מצב בכלל...

יכול להיות הבן אדם הכי שקט בעולם, מאלה שעוזרים לזקנים לחצות את הכביש ומאלה שתגיד להם שאתה צריך למצוא מישהו שיתרום לך כליה והם ישר קופצים לשולחן הניתוחים, אבל ברגע שהוא יתקע בתור, במיוחד פה בישראל, הוא יהפוך לנסיך המפורסם של מקיאוולי ויחפש כל דרך אפשרית להידחף בתור... חס וחלילה יחכה כמו כולם...

אני עומד בתור לחלון/דלפק של שע"ל (מעין חברת כוח אדם סטייל מנפאואר רק של סטודנטים) ומחכה בתור... לא עוברות 5 דקות ו"המסתנן" הראשון מגיע... ניצל את העובדה שלא שמנו לב ואיכשהו נכנס לדבר עם אחת העובדות... מחמיצים פרצופים... אין מה לעשות, הבחור סידר אותנו...

עוברות עוד 25 דקות, ושום דבר לא זז... נראה כאילו לבחורות שם לא ממש איכפת מאיתנו... יושבות ומפלרטטות עם כל סטודנט שעובר לידן...

עוד 10 דקות עוברות... מגיע ה"אני רק רוצה לשאול משהו" התורן... כל כך מעצבנים האנשים הללו... מילא אם היו שואלים שאלה וחוזרים לסוף התור, אבל בדרך כלל הם מנצלים את טוב ליבם של האנשים עד תום... משאלה אחת זה הופך למיני-חידון... מאחורה נשמעים קולות ממורמרים, אבל לבחור לא איכפת... הוא את שלו ישיג, וכולם על הזין שלו...

אם יש משהו שטוב בלחכות בתור שעומדים בו רק סטודנטים (חוץ מהסטודנטיות כמובן) זה העובדה ששם בחיים לא תפגשו את הזקנים/ות הללו שבאים ככה בשיא הלחץ, מנצלים את טוב ליבם של האנשים ועוקפים את כולם כאילו הם יודעים שמחר הם הולכים למות... מה אפשר כבר לומר להם ? מילה אחת לא במקום וצריך לקרוא לאמבולנס...

ככה עוברות הדקות... התור רק ממשיך לגדול... אזעקת השריפות כבר הספיקה לצלצל פעמיים (כמובן שאף אחד לא מתייחס...) ובשעה טובה ומוצלחת אחרי כמעט שעה אני מצליח להשתחל פנימה...

אני מציג את עצמי ומסביר במה אני מעוניין לעבוד... הבחורה מחייכת אלי ואומר: "מצטערת, אני לא יכולה לתת לך פרטים כרגע, תמלא פה את הפרטים שלך וכשזה יהיה רלוונטי אני איצור איתך קשר..." אפילו לא 5 דקות הייתי אצלה... 

חיכיתי שעה בתור המסריח הזה בשביל 5 דקות מסכנות ?!?

הייתי בהלם... בלב סיננתי "סססססססססססאמק" אחד ארוך ויצאתי החוצה... 

אני שונא לחכות בתור... איזה מזל שאת רוב הדברים היום אפשר לעשות דרך האינטרנט...