אני אוהב חבר'ה סטלנים...

הכי רגועים שיש בעולם...

לא איכפת להם מכלום... לא דואגים יותר מדי... לוקחים הכל באיזי...

בשנה שעברה משום מה התחברו אלי 3 חבר'ה באופן לא מובן... זה היה מדהים... מתוך מחלקה שלמה הם נדבקו דווקא אלי, כאילו יש לי מגנט כזה של סטלנים... ואני בכלל מעשן פעם בכמה חודשים...

הראשון היה שלמה - בחור יחסית מבוגר, בערך בן 30. בשנה העשירית בערך לתואר שלו... ואני מדבר על תואר ראשון. הבחור כל כך סטלן שלמבחנים של סמסטר ב' בשנה שעברה הוא שכח לקום כי חבר הביא לו חומר טוב מהודו (אל תשאלו איך כי גם אני לא הבנתי...). לפני שנתיים הבחור לא ניגש לאיזו בחינה בגלל שחבר שלו הציע לו להצטרף אליו לטיול במזרח, שבוע לפני הבחינה, והבחור הסכים... פעם אחרונה שדיברתי איתו הייתה בתחילת השנה. הוא החליט לדחות את הלימודים בשנתיים ולצאת לטיול לסין, אוסטרליה וניו זילנד... קשה לי להאמין שהוא יסיים את התואר ב-5 השנים הקרובות...

השניה היא עינב עליה כבר סיפרתי כאן...

השלישי הוא אריה. בחור שלא מובן בדיוק מה הקשר בינו לבין האקדמיה. כל הסמסטר ראינו אותו פה ושם בכמה הרצאות, אבל בכל מסיבה אפשרית הוא דפק כרטיס. החברה של מכונות הצילום עשתה עליו כסף טוב... אני זוכר פעם אחת שנתתי לבחור איזה שני קלסרים מפוצצים לצלם. אח"כ טוני סיפר לי שאריה ביקש ממנו שיעזור לו לסחוב את הקלסרים. מה שטוני לא ידע, שמשהו נקרע בחגורה או בכפתורים של המכנסיים של אריה, ובכל שניה נפלו המכנסיים. תארו לעצמכם בחור, נראה מסטול לגמרי שמגיע לשער האוניברסיטה, וכשמבקשים ממנו להציג תעודת סטודנט, הוא עושה ככה, אבל באותו הזמן בדיוק נופלות לו המכנסיים ככה ליד כולם... השנה הוא כבר עזב ללמוד בבר אילן. מתישהו בדצמבר הוא מתקשר אלי לפלאפון. לא זיהיתי אותו. הוא קורא לי "קונאן?"

ואני עונה לו "כן".

"מה קורה גבר ? תשמע בקשר למשמרת של היום, אני לא אוכל להגיע?"

אני לא ממש מבין מה הוא רוצה ממני ולוקח לי כמה שניות להבין במי מדובר. "אריה, את מי אתה מחפש ?" אני שואל.

"את קונאן ! רגע! זה לא קונאן מהעבודה ?!?" הוא שואל...

"לא, זה קונאן מבן גוריון..."

"אההה... אחי, מה קורה ? מה שלומך ? מצטער, גם לבוס שלי קוראים קונאן..."

ככה זה בד"כ מה שקורה כשמדברים איתו... הבן אדם מחוק לגמרי ברוב הזמן...

אז השנה, הם כולם נעלמו להם. אחד מטייל לו אי שם בסין, אחד סורג כיפות בבר אילן ואחת עברה ללמוד באיזו מכללה. עכשיו כשאני חושב על זה - כל הצחוקים בלימודים נעלמו איתם... עכשיו נשארו כל החבר'ה הרציניים וההוא המעצבן שחזר ללמוד בבן גוריון אחרי סמסטר אחד בת"א.