| |
האקדמיה מאחוריי, החיים מלפני... נשאר רק למצוא את הדרך הנכונה... |
| 4/2005
1 באפריל
היום הוא האחד באפריל!
היום הבינלאומי למתיחות... יום שבו כל אחד הופך ליגאל שילון ומנסה את מזלו לעבוד על כל העולם...
פעם אהבתי גם אני למתוח אנשים, ולא רק ב-1 באפריל, אלא בכל אפשרות שהייתה לי. בעיקר בצבא...
בצבא, שירתתי בבסיס סגור אי שם על הגבול עם מצרים. הרבה אופציות לא היו לנו ולכן היינו צריכים לאלתר כל מיני דברים על מנת לשעשע את עצמנו ועל מנת להעביר את השירות בסבבה ולא בבעסה אינסופית ובבכי על מר גורלנו.
בתחילת השירות שלי, כשהייתי פיסטון טרי וחסר דאגות, הייתי מותח אנשים על ימין ועל שמאל...
פעם אחת אפילו גרמתי לאחד החיילים בבסיס לשנות את ההצבעה שלו בבחירות של 1999 אחרי שהסברתי לו שאם הוא יצביע ביבי הוא לא ישתחרר מהצבא, בגלל שתהיה מלחמה ולא משחררים חיילים בזמן מלחמה. את אותו החייל, שהיה פתי במיוחד, גם שכנעתי שאין כזה דבר שלט למזגנים ומה שנמצא בכל המודעות זה סתם פרסום עתידני למזגנים שיצאו בקרוב...
היו לי עוד מלא שטויות כאלה... על ימין ועל שמאל... עם הזמן הן התמעטו, בעיקר אחרי שנהייתי מפקד עם כל מיני דאגות וסמכויות על הראש, מה שלא הותיר לי אפשרות להתבדח עם חיילי כמו שהייתי עושה עם חיילים בבסיס קודם לכן...
מאז הצבא אני ממש לא זוכר שמתחתי מישהו... חלק היו קוראים לזה התבגרות וחלק היו קוראים לזה התנוונות...
אני רק יודע שאני מתגעגע כל כך לימים הללו...
מוזר שדווקא תקופת הצבא הייתה אחת התקופות היותר שמחות שלי בחיים...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Konan Mc'konan