יום ראשון.

באותו הבוקר היה ערפל כבד...

כמעט חודשיים שאני בארה"ב ובקושי ביקרתי פעם אחת בניו יורק. ביקשתי מהבוס יום חופש... הוא הסכים מאחר ולא היו לו יותר מדי עבודות. אחרי חודשיים של עבודה מתישה במובינג סוף סוף יוצא לי באמת לטייל "בתפוח הגדול".

תיכננתי לעצמי הכל - לבקר במגדלי התאומים, ללכת לtimes square, לשוט לפסל החירות ועוד כל מיני מקומות שנמצאים בכל הרשימות של ספרי התיירים.

לקחתי את האוטובוס מפיירלון, העיירה בה גרתי ונסעתי לניו יורק. חצי שעה נסיעה ואני כבר חוצה את גשר ג'ורג' וושינגטון. בפעם הקודמת שנסעתי לניו יורק לא ממש הבנתי איך הולך כל הקטע בסאבווי (מושבניק, או לא מושבניק ?!?) ולקחתי מונית. הפעם כבר הייתי ממש בעניינים ולקחתי את הרכבת עד למרכז הסחר העולמי. הראות לא הייתה מי יודע מה, אבל בגלל שלא ידעתי מתי יצא לי

שוב לבקר בניו יורק (כי בכל יום הייתה עבודה), החלטתי לעלות בכל מקרה. עליתי עד לגג. הנוף, למרות שלא היה מי יודע מה ברור היה מדהים... מצד אחד - האמפייר סטייט והסנטרל פארק, מן הצד השני פסל החירות, מסביב, אלפי בניינים שרואים רק בסרטים.

משם המשכתי לפסל החירות, צ'יינה טאון, סנטראל פארק וכו'.

יום שלישי.

היום יש לי עבודה רק ב-12, אז החלטתי להמשיך לישון. מתוך שינה אני שומע שצועקים לי מן הקומה הראשונה, "קונאן - טלפון!".

אני קם, מסתכל על השעון - תשע בבוקר, מסנן איזו קללה על שינה טובה שהלכה לה והולך לכיוון הטלפון, קצת סהרורי, ועונה.

בצד השני נמצא מייקי.

"אתה בסדר  ?" הוא שואל.

"למה שאני לא אהיה ?" אני עונה בעצבים.

"מה זאת אומרת ? יש לכם שם בלגאן"

"על מה אתה מדבר ? הרגע קמתי!" אני עונה והסבלנות שלי כמעט פוקעת...

"נכנס איזה מטוס באחד מבנייני התאומים!" הוא צועק...

"מה ?!?" אני לא מבין מה הוא רוצה ממני.

"תפתח CNN ! תראה בעצמך"

אני הולך לסלון ומדליק את הטלוויזיה. שם CNN... העיניים שלי פעורות כבר לרווחה, אני מסתכל ולא מאמין. שאר האנשים בבית גם המומים. בדיוק נכנס המטוס השני.

"טוב, מייקי, אני חייב לנתק, צריכים פה את הטלפון" אני אומר לו וסוגר...

כולם בבית בשוק. מסתכלים ולא מאמינים. אחרי שעה כל הקולות שמצליחים לשמוע מבחוץ אלה הקולות של הסירנות של מכבי האש והמשטרות שנשלחו מניו ג'רזי לניו יורק. כל היום ישבנו וצפינו בCNN. העבודה להיום בוטלה מזמן. נסענו כמה חבר'ה לראות את העשן המיתמר. הוא לא הפסיק במשך שבועיים - שלושה...

במשך שבוע לאחר הבלגאן לא הייתה עבודה. התחילו לחפש עובדים זרים ולעצור אותם. שמענו על כמה חבר'ה ישראלים שנתפסו באותו היום. הורדנו פרופיל. כל הזמן המחשבות שרצו לי בראש היו על כך שיומיים לפני הפיגועים אני הייתי שם על הגג.

חודשיים אחר כך. אמצע חודש נובמבר. את היום אני כבר לא זוכר.

נסיעה אחרונה לניו יורק לפני החזרה לישראל. עבודה כמעט ואין, אז עדיף לחזור הביתה. אני עובר ליד הground zero. מהקומפלקס הענק שראיתי לפני חודשיים נשארו רק כמה מבנים קטנים מפוייחים. ריח של גופות שרופות עדיין נמצא באוויר. מסתכל ולא מאמין.