אני לא מהבחורים האלה שרואים איזה רכב וישר נדלקים ויודעים לומר מתי יצרו את הרכב הזה, באיזה ציוד הוא מאובזר, כמה עולה מודל 2005 ומה החידושים ממודל 2004. מכוניות אף פעם לא עניינו אותי. פעם אחת הלכתי לאוטומוטור וזה היה רק בגלל שאיזה בחור אחד מבוגר שעבדתי איתו במשק אצלנו גרר אותי איתו. מבחינתי, אוטו זה אמצעי שיקח אותי מנקודה A לנקודה B וזהו! לא איכפת לי עד כמה קמ"ש הוא מגיע ב-10 שניות, איזה סוג רמקולים יש לו וכמה דלק הוא שותה... גם בתחזוקה אני לא מבין כלום. חוץ מלהחליף גלגל, לבדוק שמן ומים, אין לי מושג מה ההבדל בין הקרבורטור ובין הרדיאטור (את התיאוריה עשיתי לפני 7 שנים, 2 טעויות - כמובן בנושא המנוע...).

אבל מה - למרות כל זה - אני מת שיהיה לי פעם ג'יפ משלי. כמו כל המליאנים שאני רואה מדי שבת נוסעים להם לטיולי ג'יפים בנגב, בעוד שאני נוהג בסקודה מקרטעת (עכשיו גם זה לא...). לא איכפת לי מאיזה דגם, איזה צבע או איזו חברה. רק שיהיה אחד כזה אצלי בחניה... אולי עוד כמה שנים... לכו תדעו...

אחרי המיליון הראשון אני קונה ג'יפ... מילה שלי...

קראתי היום פה על כמה חבר'ה שנסעו לטיול ג'יפים ונכנסו לשטח אש כמה דקות לפני שהתחיל בו תרגיל באש חיה של חיל האויר. איך שקראתי את הכתבה נזכרתי במקרה דומה שהיה לי ולחברים שלי. נסענו שני ג'יפים לטיול כזה לפני שנתיים (או שלוש... אל תתפסו אותי במילה). ביום השני של הטיול נכנסנו לשטח מסויים... אחרי כמה דקות אנחנו קולטים אוטובוס ישן של אגד ועליו נמצא צינור ענקי... ממש דומה למשגרי טילים של סדאם ממלחמת המפרץ... אחרי כמה דיונים עם החבר'ה בג'יפ השני המשכנו לנסוע ופתאום אנחנו שומעים בומים ורואים מטוסים שטסים מעלינו... החלטנו לברר משהו עם אחד החברים של אוהד (חבר טוב שלי מהצבא ובעל הג'יפ), שבמקרה גם שירת באותה תקופה כקמב"צ בחיל האויר. מפה לשם, גילינו שאנחנו נמצאים בשטח אש בזמן תרגיל של חיל האויר! אותו קמב"צ דאג להפסיק את התרגיל ואנחנו ברחנו מהשטח במהירות שלא תבייש שום נהג מרוצים... בדיעבד אחרי כמה זמן שמעתי שבחיל האויר רצו את הפרטים שלנו, אבל ירדו מזה אחרי כמה זמן...