אחרי דיונים בקרב בני המשפחה, נפל הדבר והוחלט לנסוע לקרובי המשפחה שגרים במטרופולין הגדול המכונה גם עכו... 

התכנון כולל נסיעה של שעתיים, קפה + ריכולים, ארוחת ערב חג כזאת עם כל המשפוחה, עוד קפה+חדשות (כי אי אפשר בלי חדשות) ונסיעה חזרה של שעתיים, מה שאומר שחוזרים בערך ב-11 בלילה הביתה במקרה הטוב.

עוד לפני שיצאנו לדרך התבשרתי שאני אחד משני הנהגים לנסיעה זאת, ולא רק זה - סופחו אלי סבא שלי (ההוא ש"כיכב" פה בשבועיים האחרונים) ודודה שלי, עוד נספחת לענייני שקשוקה שלעיתים קרובות מצליחה לעלות לי על העצבים, במיוחד לאור היכולת שלה להפציץ ב-30 שאלות לדקה... עוד ניסיתי לשנות את הגזירה ולשלוח את השניים למושב האחורי של הרכב השני (ולקבל בטרייד את מיה אחותי ונונו) אבל הניסיון הזה נחל כישלון חרוץ.

הפחד הכי גדול שלי היה שאיך שנתחיל להתגלגל יתחילו התלונות הרגילות כמו "המוסיקה רועשת מדי" , "תחליש קצת את המזגן, אנחנו קופאים פה", "תסע לאט יותר, פה זה לא מרוץ מכוניות" ועוד אמרות כנף בסגנון...

להפתעתי, לא שמעתי אפילו ציוץ לאורך כל הנסיעה... או שהחבר'ה היו יותר מדי עייפים או שהם קיבלו אזהרה מאמא שלי מראש, אבל לי זה לא שינה, כל עוד לא מטרידים אותי והמוסיקה טובה, אין על מה להתלונן...

הנסיעה הייתה כל כך חלקה, ככה שהגענו אחרי שעה וחצי, אפילו לא פקק אחד... הגענו לעכו... באופן מפתיע, היה שקט... הריבים הגדולים בהם המשפחה שלי מעכו מאופיינת בהם התרחשו ככל הנראה לפני שהגענו ככה שהכל התנהל על מי מנוחות. שיחקתי עם הבן של בת דודה שלי (בן 8 חודשים)... כזה מתוק... אחותי כל הזמן דאגה לציין כמה הוא דומה לי כשהייתי תינוק... אני צריך לבדוק את העניין...

הארוחה הייתה סבבה... אפילו דאגו לצ'פר אותנו עם פיתות וחומוס של סעיד מהעיר העתיקה... אמנם החג עדיין לא הסתיים, אבל אף פעם לא היינו משפחה ששומרת כשרות (חוץ מאמא שלי ואחותה שהתעקשו לאכול רק מצות).

בערך ב-9 יצאנו לדרך... בדרך אפילו אני ואבא שלי עשינו מעין תחרות כזאת... הוא עם האוקטביה ואני עם הפארטנר... בשלב מסויים הוא טילפן אלי והודיע שמי שמגיע ראשון לבית מוציא את הכלבה לסיבוב... אני הגעתי ראשון למושב בערך ב-10 וחצי, אבל דאגתי להתעכב מספיק בשביל שהוא יגיע ראשון הביתה... למי יש כוח עכשיו להוציא את הכלבה...

אפילו הספקתי לראות כמעט את כל הסרט של מל גיבסון, "חיילים היינו"... יש לי קטע כזה של סרטי מלחמה... אני יכול לראות אותם בכל פעם מחדש...

על לצאת היום אין בכלל על מה לדבר... אז כל מה שנשאר זה להתעדכן בבלוגים השונים ואולי לראות איזו סידרה שהורדתי מהאינטרנט...

לפעמים אנשים יכולים להפתיע כל כך עם היצירתיות שלהם...

תראו על איזה רעיון היא חשבה...

אני לא ממש בעל דיעה בנושא - כל אחת תעשה עם הגוף שלה מה שבא לה, אבל אי אפשר להתעלם מזה...

שונרא - מה זה הצ'טנגו הזה ששמת בבלוג שלך ?!? בגלל שהמחשב פה אצל ההורים כל כך דפוק, בכל פעם שאני נכנס לבלוג שלך הדפדפן כאילו נתקע... ככה שאני לא יכול להגיב לפוסטים שלך, גם אם אני ממש רוצה... אז שלא תחשבי ששכחתי אותך...