כמעט כל אחד בישראל הכיר מישהו שנפל...

גם אני הכרתי אחד...

הוא היה ילד כזה טוב...

הוא אהב לטייל ולשחק כדורסל...

למרות שהיה קטן ממני ב-3 שנים יצא לי להכיר אותו דווקא די טוב...

תמיד כשהיינו מסתובבים במושב הוא היה משתרך אחרינו...

לפעמים העפנו אותו ולפעמים שיתפנו אותו...

בכל פעם שנפגשתי איתו תמיד היה מרוח לו על הפנים כזה חיוך...

אהב את העולם... את החיים...

אחרי שהתגייסתי ראיתי אותו מדי פעם, בארועים של המושב...

אפילו לא שמתי לב איך שהוא גדל... כבר לא ילד כמו שזכרתי אותו...

הוא היה כמו כולם... הוא לא היה מישהו מיוחד...

עד שהוא נפל...

כששמעתי על כך לראשונה הייתי בשוק...

לא התחבר לי  בראש הילד הזה עם מלחמה, רובים, פצועים והרוגים.

יצא לי להכיר טוב את כל המשפחה לאורך השנים.

כששמעתי את אביו מספיד אותו בהלוויה לא יכולתי שלא לבכות...

ככה זה אצלי, בוכה רק בהלוויות ובסרטים...

עברו כמה שנים מאז הוא נהרג...

העולם המשיך מלכת...

רק הוא נשאר במקום... באותו המקום...

כל כך צעיר...

כמעט כל אחד בישראל הכיר מישהו שנפל...

גם אני הכרתי אחד...

יהי זכרו ברוך...