הפוסט הקודם הסתיים כשהלכתי לברביקיו/על האש/פסטיבל הבשר המסורתי של משפחתי.
השנה הוא נערך באשדוד. עיר חביבה. באמת. רק מה - לא כדאי לבקר בחוף שלה ביום העצמאות.
ממש מטורף. על כל פיסת דשא מסכנה התפרשו לפחות 3 משפחות וזה כלל גם את המדשאות המסכנות שנמצאות ליד האנדרטאות לזכר הנופלים... מחזה סוריאליסטי משהו, האבא עושה על האש כשהילדים שלו
מטפסים על האנדרטה שלידה עוד מונחים הזרים של יום הזיכרון.
בערך ב-2 בצהריים הגענו. ישר מילאו אותנו בבשר. היה דווקא אירוע יחסית מצומצם ונעדרו ממנו לא מעט
מהאורחים הרגילים, אבל לא ממש היה לי איכפת... העיקר שאני הגעתי, "דפקתי כרטיס" (לא כדאי
להיכנס במשפחה הזאת לרשימות השחורות של הזקנים), אכלתי עד שהתפוצצתי ולומר את האמת, גם קצת נהנתי.
דוד שלי שתה קצת יותר מדי ואפילו נדמה לי שהוא התחיל עם אחת החברות שלקרוב משפחה אחר שלי. היה ממש משעשע. אפילו הילדים שלו נשפכו מצחוק...
בערך ב-7 בערב נטשנו... קיבלתי הזמנה מידידה שלי מהטיול לניו זילנד לבוא אליה לעשות על האש, אבל ויתרתי. פעם אחרונה שהלכתי לאירוע כזה שלה הרגשתי ממש מיותר. היא אמרה שהיא תזמין גם את לוליטה, אבל ידעתי שאם לוליטה תלך, זה יהיה רק אם גם אני אצטרף ומאחר והיא לא התקשרה עשיתי 1+1. יצא 3... גם אני שתיתי קצת...
בערך ב-8 בערב אמא שלי הודיעה לי שנבחרתי "בצורה דמוקרטית" להסיע את דודה שלי לנתב"ג (ובמילים אחרות - סונג'רתי...). היא טסה לשבוע לטיול בקרואטיה. בלית ברירה הסכמתי. היא כבר הודיעה לי שהיא תתקשר אלי בערך ב-4 לפנות בוקר. בהוט שידרו את הסרט השלישי של המטריקס ככה שלמיטה הלכתי בסביבות 1. 3 שעות מאוחר יותר הפלאפון צלצל. קמתי חצי גמור. אני פותח את הדלת של החדר שלי ורואה את אבא שלי קורא עיתון ואת אחי יושב מול המחשב שלו. לחבר'ה מסתבר היו נדודי שינה. אבא שלי ראה כמה הייתי "הפוך" ואמר לי - "תחזור לישון, אני כבר אקח אותה."
ככה בעצם עבר עלי יום העצמאות. בלי מסיבות. טיפה אלכוהול. הרבה משפחה. יש כאלה שזה יראה להם
הרבה ויש כאלה שיראה להם מעט. כל מה שעולה לי לראש כרגע זה הפרזנטציה שאני אמור להכין ליום שני ושעדיין לא התחלתי...