| |
האקדמיה מאחוריי, החיים מלפני... נשאר רק למצוא את הדרך הנכונה... |
| 5/2005
באנו למילואים... חשבנו עושים חיים...
אז היום חזרתי מהסופ"ש מילואים שלי... קצר מאוד... לכן אני לא מתלונן... היה יכול להיות הרבה יותר גרוע, אז לא נהיה חזירים...
יום חמישי התייצבתי כמו טטל'ה בבסיס אליו הייתי אמור להגיע... באופן מפתיע הטופס טיולים הנכנס שעשיתי שבדרך כלל נמשך כאורך הגלות הסתיים לו ברבע שעה... המב"ס של הבסיס הוא חבר טוב שלי, אז התנחלתי לו במשרד... איזה כיף זה שכל החיילים מסתכלים עליך המומים כשהמב"ס שלהם מגיש קפה לך, בחור זר "על אזרחי"... ממש נהנתי מהקטע...
אחרי שדיברנו על כל הדברים האפשריים הודיעו לי שהרכב שעולה למוצב שלי יוצא... באופן מפתיע די מוקדם... עליתי לאוטו ואת מי אני פוגש ? את אסף. הבחור שירת איתי בבסיס במשך שנה. היה אחד הבחורים היותר מאוסים, סוציומט אנטיפת ודגנרט. אבל מה - הבחור השתנה. קודם כל הוא רזה מאוד ונראה בערך כמו שליש ממה שהיה בסדיר. אבל זה השינוי הכי פחות קיצוני שעבר עליו. השינוי האמיתי והמפתיע ביותר חל באישיות שלו. נהיה ממש בחור חביב. מחייך כל הזמן (כשבסדיר הוא היה מחייך רק כאשר הוא היה דופק מישהו). את כל הדרך המייגעת למוצב העברנו בשיחה קולחת... בלי לשים לב עברה שעה והגענו למוצב.
המוצב/בסיס לא ממש השתנה מאז הפעם האחרונה שהייתי בו... נורא שקט... אבל התאים לי השקט הזה. החבר'ה ילדים טובים (אם משווים לתקופה בה אני שירתתי אפשר לומר שמדובר ממש במנזר...). בחמישי אפילו עשו מדורה גדולה וכמובן, "על האש" כשהמב"ס מנצח על כל העסק (כולה סגן, אין מה להרים גבות...). אז בכל זאת חגגתי את ל"ג בעומר.
הסופ"ש היה ממש רגוע... עבר בשקט... אפילו הספקתי לקרוא קצת בספר שלקחתי (לעבודת פרו"ס שאני צריך לעשות).
במהלך הסופ"ש גיליתי כמה דברים חדשים לגבי עתיד הבסיס ועל העובדה שיכול להיות שזאת תהיה הפעם האחרונה שבה אני אהיה מזומן למילואים בבסיס שלי... מצד אחד זה די מבאס, כי בכל זאת - אני אוהב את המקום, ומצד שני המקום השתנה, ולכן לפעמים אני חושב שעדיף להתנתק ממנו סופית וזהו... כנראה שאת ההחלטה הסופית יעשה הצבא בשבילי...
כל הקטע של להיות מילואימניק ממש לא מתאים לי... ממש גורם לי להרגיש זקן. במיוחד כשכל הילדים הללו מסתובבים לך בין הרגליים... מזכירים את כל השטויות שאני עשיתי ממש עד לא מזמן (4 שנים להיות משוחרר זה כזה הרבה זמן ?!?).
הניתוק מהציליביזציה היה ממש מוחלט. אין עיתונים, אין אינטרנט, הטלוויזיה ישבה נונסטופ על ערוצי הסרטים ככה שלא היה לי סיכוי לדעת מה קורה...
היום כשיצאתי חזרנו עם קו 60 ממיצפה רמון. איזה סיוט. הנהג התעקש להיכנס לכל קיבוץ ומחנה צבאי... חשבתי שהנסיעה הזאת לעולם לא תגמר... (כנראה אמר לעצמו "אם כבר הם גרים בחור הזה, בוא נלך קצת לקראתם...")
בערך ב-7 וחצי הגעתי לדירה...
טוב לחזור הביתה...
יש שמועה שהיום זה יום המילואימניק... לא הבנתי בכלל על מה מדברים... לא משנה... אני את המילואים שלי לתקופה הקרובה סיימתי... עכשיו נכנסים ברעל לתקופת הבחינות.
פוסט די ארוך ומיגע יצא, אבל העדפתי אחד ארוך מאשר כמה פוסטים... יש עוד מלא לספר על החוויות, אבל נשמור אותן אולי לפעם אחרת... בכל מקרה - שבוע חדש התחיל היום ומבחינתי יהיה גם יחסית קצר... יום הסטודנט מגיע !!! רביעי-חמישי !!! הולך להיות גדול...
אני אהיה שם...
שבוע טוב לכולם...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Konan Mc'konan