(הפוסט הבא הוא שחזור לא מוצלח ומקוצר לשני פוסטים אחרים שנגדעו באיבם ע"י לא פחות ולא יותר משתי הפסקות חשמל זדוניות בלא פחות מחצי שעה !!!) 

יום לפני אחרון לשנת הלימודים הנוכחית. יש גם תחושה כזאת מעיקה של יום ראשון, אבל אני משתדל שלא לחשוב עליה.

הרצאה אחרונה בקורס X. כמעט ואין סטודנטים בכיתה, אבל אני דפקתי כרטיס. זה אחד הקורסים הבודדים בהם המרצה מכיר אותי בשמי וגם אוהב אותי (או לפחות ככה נוח לי לחשוב...). משחקי הפעלת וכיבוי המזגן בין הזכרים לנקבות משפיע על הריכוז שלי. מחכה כבר שתסתיים ההרצאה. אומר שלום למרצה. עשיתי את שלי. מקווה שיתבטא בציון של העבודה בסוף השנה.

הולך לפגישה אחרונה עם רכזת הפר"ח שלי. הגברת שכחה !!! נראה לי שאני החונך היחיד בארץ שהרכזת דופקת לו ברז. בד"כ זה ההיפך... מתעצבן קצת. סתם חיכיתי לה חצי שעה.

הולך לספריה. מפוצצת לגמרי. גם יש שם מזגן וגם מכונות צילום (או "מכונות צ'ילום כפי שהן מכונות באוניברסיטת בנ"ג...) - כמו בכל סוף סמסטר יש התקהלות המונית בכל איזור באוניברסיטה שנמצאת בו מכונת צילום, ולא סתם תור -  יותר גרוע מהתור בנתב"ג בחגים. חצי חיוך על הפנים. אני את הצילומים שלי עשיתי כבר בשבוע שעבר. אז מסתבר שלמדתי פה ושם כמה דברים בשנתיים האחרונות. חיפשתי שני ספרים לעבודה שלי. פתאום אני שומע "היי קונאן, מה שלומך?" אני מסתובב ומופתע לגלות את גיורא שהיה מורה שלי בתיכון. מסתבר שהוא עושה פה תואר שני. השיחה לא ארכה הרבה זמן כי די מיהרתי...

חזרתי לדירה. הדלקתי מזגן. יש לי לקרוא למחר 300 עמודים. זה כנראה לא יקרה. מתעדכן מדי פעם בבלוג. מתחיל לכתוב פוסט חדש. הפסקת חשמל! כוסאומו... חוזר לספר. חוזר החשמל. חוזר לבלוג. מתחיל שוב את הפוסט ההוא. שוב הפסקת חשמל. חוזר לספר. אילן נכנס. חוזר החשמל. ממשיך לקרוא בספר. רק אחרי חצי שעה חוזר למחשב. 

כל כך חם... ועוד צריך לעשות היום קניות... מקלחת?

כשהייתי במילואים היה מקרה משעשע שאני זוכר די טוב. ישבתי עם אסף בנדנדה אולתרת ממיטה צבאית ישנה. בחדר המגורים הקרוב ביותר בקע לו שיר. אבל לא סתם שיר. שיר מזרחית כבד כזה. כל כך משעשע במיוחד כששמענו את קולו של החייל ששמע את השיר כשהוא מלווה את הזמר בדיסק.

אני לא אלאה במילים. רק אומר שאת השיר הפטריוטי הזה ניתן להשיג בבאסטות המובחרות של השוק הבדואי של ב"ש...

באמת אחד הגדולים...

בכלא הצבאי

ביצוע: נוריאל

 מילים ולחן: נוריאל

 

יושב אני בין סורגים, כבול אני באזיקים
מתחנן לאלוקים, שימותו מלשינים
יום ראשון של מעצר, השופט עלי גזר
עשרים ושמונה יום מחבוש, ואני תופס ת'ראש
יום שני של ביקורים
לקחו את כל האסירים
ואני לבד בתא
אלי לא באה חברה

אולי מצאה בחור, שהוא חופשי ולא סגור
אותה הוא לי לקח
אני לבד, והוא איתך
הוא עוד יחזור לתא, לגועל נפש של מיטה
הוא יחזור לתא

החוקרים הבני זונות, פתחו עלי בחקירות
רק חכו אצא בחוץ, יעשה ממכם קצוץ
המשתפ"ים חוגגים, רק חופשות הם מקבלים
אני לא מניאק כמו כולם, יש מצפון לבני אדם
המשתפ"ים חוגגים
רק חופשות הם מקבלים
אני לא מניאק כמו כולם
יש מצפון לבני אדם

קחו את המדים, שהרסו לי ת'חיים
קחו את הכומתה, שבגללה אני בתא
קחו את החוגר, לא רוצה אותו יותר
קחו את הדיסקית

אני רוצה קב"ן, שיוציא אותי מכאן
אני רוצה רופא, שיוציא אותי מזה
קחו לי ת'גרביים, שהסריחו לי במים
קחו אותי מכאן...

(בקרוב בראש מצעד הפיזמונים של כלא 6...)