החריש למבחן גובר מרגע לרגע... אם הייתם מאזינים היום לרדיו בטח הייתם שומעים שעננת עשן מרחפת לה מעל שכונה ד' בב"ש... זה אני... החלטתי לקחת את הלימודים היום יותר ברצינות אחרי זריקה יחסית ביומיים שלושה האחרונים.

לימודים מהבוקר ועד עכשיו ברצף. הפסקות רק לעדכון בבלוג ופעם אחת לשירותים.

ז'וז'ה מתקשר. "יש ציונים !!!"

הוא מדבר על המבחן הראשון.

"כמה קיבלת?" אני שואל.

"הלך חרא... 74... רוצה לדעת מה איתך?" הוא שואל אותי.

אני לוקח נשימה ארוכה ועונה לו "כן".

אחרי מספר שניות של מתח גדול הוא חוזר אלי ואומר "שיחקת אותה, 85 !"

כזאת הקלה לא הייתה לי מזה הרבה זמן... 85 במבחן הזה זה שקול ל-97 בכל קורס אחר שלי. (מרצה מניאק ככה זה).

אפשר למחוק מועד ב' אחד מהלוח.

במבחן השני אין עוד ציונים. אמרו שיהיו בימים הקרובים. רבאק - כמה זמן לוקח לבדוק מבחן אמריקאי ?!?

חוזר ללמוד...

איזה בחור אחד שלומד איתי מנג'ס לי. נתתי לו את החומר לבחינה, רק שיניח לי...

בערך ב-1700 הפלאפון מצלצל. מספר לא מוכר לי.

מסתבר שזה אריק. חבר מתקופת הביה"ס. שנים שלא דיברנו. אוטוטו רואה חשבון או משהו כזה. רוצה להיפגש איתי ועם מייקי. מעניין מה הביא אותו פתאום סתם ככה לרצות להיפגש אחרי כמעט שנתיים ומשהו (אם לא יותר) של נתק מוחלט...

הוא עדיין גר באיזור של המושב שלי, ככה שיהיה נחמד שמישהו מהחברים שלי עדיין יגור כשאני אחזור לגור במושב.

קבענו להיפגש אחרי שנסיים את הסבב של מועדי א'.

כבר שמונה. אני חייב למשיך ללמוד, אבל יש סוף הדרך ואת זה אני לא מוכן לוותר... אפילו שאירית לא עלתה לגמר (אבל נראה אותה לפחות בעוד תוכנית אחת !). יש היום תוכנית מיוחדת כשאחד המתמודדים הוא בחור שנפטר לא מזמן מסרטן... עצוב...

לא רוצה לסיים פוסט בצורה כזאת עצובה...

לכן נצרף תמונה... להחזיר קצת חיוך לפנים...

פעם הבאה שאתם ננעלים מחוץ לניידת - שימו לב שאף אחד לא מצלם אתכם...