בוקר...

נסיעה...

עכו...

אזכרה לסבא... המשפחה של אבא הגיעה בהמוניה... כל הבני דודים והבני דודות... הדודים והדודות...

אבא ואחיו מקריאים קדיש. 7 שנים עברו מאז שסבא נפטר... לא מעט זמן... למרות שיצא לי להכיר אותו הוא לא היה קרוב אלי כמו סבתא שלי ז"ל. כנראה בגלל שהמרחק העצום עשה את שלו... תמיד הוא היה שקט כזה, סגור. ממש ההיפך מסבתא שלי (אישתו) שעד היום מתנהגת כאילו היא בת 20... כמה שנים לפני שהוא נפטר הוא נכנס לניתוח פשוט ויצא ממנו חצי צמח ומאותו הרגע התחיל תהליך איטי של התדרדרות... לא היה קל לראות את זה...

מה שאני הכי זוכר ממנו היה במלחמת המפרץ. בהתחלה שלה. האזעקה צורחת. כולם רצים בהיסטריה לחדר האטום. כולם, חוץ ממנו. אבא שלי צועק אליו שיבוא. הוא מחזיר צעקה, "לא רוצה לבוא, שילכו הטילים קיבינימאט מצידי, אני ממשיך לישון..."

ככה היה הרוסי הזה... החייל הרוסי שהיה בתוכו אף פעם לא השתחרר... עמד על שלו...

אחרי כמה שעות כשיצאנו מהחדר, הוא ישן כל כך חזק...

זה היה כל כך מזמן...

רבאק...

הייתה מלחמת מים המונית בת"א ואף אחד לא קרא לי !!!

לכל הקוראים התל אביבים - תתביישו לכם...

לא יפה...

הנערה הכי מדוברת בווימבלדון עפה היום...

אני לא מבין על מה כל הרעש...

יש אלפים כמוה פה בארץ...

שיהיה בהצלחה בשנה הבאה...

סופ"ש נעים לכולם...