אז עכשיו קיץ וזה ממש לא מתאים לעונה, אבל ראיתי תמונה חביבה שפשוט לא יכולתי להתעלם ממנה (תופיע בהמשך כמובן) + אין לי ממש מה לכתוב...

פעם, כשהייתי קטן אהבתי לקפוץ בחורף לתוך השלוליות... הייתי חוזר מטונף מבוץ ומעלה לאמא שלי את הסעיף... כמה כביסה היא עשתה בגללי... עכשיו כשאני חושב על זה - ממש התעללתי בה... מה שהכי מצחיק זה שאח שלי שם אותי בכיס הקטן... הוא הצליח למצוא שיטות אפילו יותר מקוריות להתלכלך... אני זוכר שפעם אחת הוא חזר מכוסה כולו מכף רגל ועד ראש עם בוץ... הייתי צריך לעצור את אמא שלי כמו שערסים עוצרים ומחזיקים את החברים שלהם ("תחזיק אותי !!!")...

אפילו בקיץ, העונה שבה כל שלולית מסכנה מתאדה בתוך דקות ספורות, הוא הצליח להתפלש בבוץ...

אתמול כשסיימנו לצבוע את החדר שלי, שלחתי אותו לנקות את המברשות... הוא כבר לא ילד (אוטוטו בן 15) אבל איכשהו הוא הצליח גם היום לחזור כולו מלוכלך... הוא כבר ידע מה הפרוצדורה, שטף את הבגדים וזרק למכונת כביסה... הפחד מהמבט הזועם של אמא שלי עשה את שלו... לפחות הוא למד משהו... זה לא קורה הרבה...

כל הקטע הזה של הבוץ מזכיר לי מקרה מצחיק שקרה בחורף של 2001, אותו החורף שהחזיר את הגשם למדינתנו אחרי כמה שנים יבשות... עבדתי אצל דוד שלי (נכה צה"ל) על תקן של תאילנדי במסגרת עבודה מועדפת... אני זוכר שבאותו החורף נרטבתי יותר מכל מה שנרטבתי בכל החיים שלי... (אבל זה לא ישנה את אהבתי לחורף...)

באותו היום הגשם לא הפסיק לרדת... אחת החצרות של הרפת הוצפה לגמרי ומפלס החרא עלה לגובה של מטר וקצת... אחת הפרות נתקעה ולא יכלה לזוז והיינו חייבים להוציא אותה משם... דוד שלי נכנס לשם ראשון... שקע עם הפרוטזות שלו ולא הצליח לזוז... אחריו אני נכנסתי... שקעתי ולא הצלחתי לזוז... אחרי נכנס סומפונג התאילנדי, ונחשו מה קרה ? גם הוא נתקע... אחרונה שנכנסה הייתה אולי, אישתו של סומפונג... קלה כמו נוצה, אבל זה לא עזר לה וגם היא שקעה לה לאיטה... ממש כמו חול טובעני בסרטים...

בכוחות משותפים התחלנו להוציא אחד את השני...  שעה וחצי לקח לנו לצאת משם... ובסוף גם הוצאנו את הפרה...

הסיטואציה של אחרי הייתה אחת המוזרות ביותר... אחרי שהעצבים עבר, התיישבנו על האספלט שמחוץ לרפת, מותשים לגמרי, מכוסים בחרא מכף רגל ועד ראש, הגשם לא מפסיק לרדת, וארבעתנו צוחקים בלי הפסקה...

סיפור לנכדים (אם יהיו...)

מאז, בכל פעם כששואלים אותי, איך זה באמת להיות מושבניק, אני עונה: "חרא - תרתי משמע..."

לא אחליף את החוויות הללו בחיים...

לכל האנשים שבטוחים שאני מופיע בתמונות שאני מפרסם, רק לשם הבהרה - זה לא אני

בתמונה הזאת ובעצם בכל שאר התמונות שפורסמו פה בבלוג...

התמונה הזאת לקוחה מתחרות קפיצות לבוץ שנערכת מדי שנה באטלנטה מאז 1996...

לכל המצטרפים החדשים לפרוייקט - ברוכים הבאים לעדר... הרשימה מתעדכנת מדי יום... שווה לראות, יש דברים מעניינים...