לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 


האקדמיה מאחוריי, החיים מלפני... נשאר רק למצוא את הדרך הנכונה...
Avatarכינוי:  Konan Mc'konan

בן: 44

MSN: 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
8/2005

סוף סוף זה התחיל... שרק יגמר כבר...


תוכנית ההתנתקות התחילה...

מה כבר נשאר לומר ?

שזה עצוב ?

שזה משמח ?

שזה הסוף ?

או שאולי זה בכלל רק ההתחלה ?

 

אני אישית כבר לא יודע מה לומר... אני רואה את התמונות מגוש קטיף ולא יודע איך להגיב... מצד אחד בא לי להרוג את כל הפושטקים הקטנים האלה שמבזים את חיילי צה"ל על ימין ועל שמאל שמצידם מצליחים לשמור איכשהו על איפוק מופתי... ומצד שני יש את המתנחלים, שבין כל המהומות של המסתננים עוד מנסים לארוז את כל החיים שלהם לתוך כמה קרטונים... לכל מטבע יש שני צדדים... 

אני לא אלך ואשמח לאידם של האנשים שעוזבים את הבתים שבהם גרו רוב חייהם כמוהו  אבל אני לא אטיף לסרבנות ולפגיעה ברוה"מ כמוהו וכמוה...

הכי עצבן אותי לירון זיידין... "הקצין" שהתבכיין בטלוויזיה... הרי זה היה בכי "פוליטי". הוא לא עוד ילד כתום מסכן שלא מבין מה קורה מסביבו, הוא ראש "התא הכתום", ובין היתר אחראי לכל הזבל הכתום שהצטבר בתל אביב בחודשיים האחרונים. הוא מנסה לבנות לעצמו כרגע קריירה פוליטית, ואין דרך יותר טובה לעשות כך ע"י "פרץ בכי ספונטני" אל מול המצלמות שיביאו אותו לראיונות בכל ערוצי הטלוויזיה השונים ולפריים טיים...

גם למפגרים שקראו לחיילי צה"ל ולשוטרים נאצים אין לי סימפטיה... באמת כל הכבוד לחבר'ה האלה שסופגים וסופגים ולא מגיבים... מדברים הרבה על הערכים שמניעים את הנוער הדתי, אני בימים האחרונים איבדתי כל רגש של כבוד שהיה לי אליהם עד עכשיו...

מלח הארץ עאלק...


ביום חמישי שעבר, סיפר לי מישהו שעבר ליד כיכר רבין כי בין המפגינים הרבים נגד ההתנתקות היו לא מעט עובדים זרים, רובם תאילנדים וסינים שמחו גם הם כנגד תוכנית ההתנתקות. בהתחלה זה נראה לי די הזוי, הרי בסופו של דבר הם ימצאו מקום עבודה אחר... ואז קראתי שהולכים לפנות אותם לערד... בעצם כשאני חושב על זה, אם לי היו אומרים שהולכים לפנות אותי לערד, אני הייתי עושה אפילו יותר מלהחזיק שלטים...


ובלי שום קשר להתנתקות:

אבא שלי ביקש מאחד החברים שלו לקנות לו איזה דיאודורנט שהוא אוהב בדיוט פרי. אותו חבר משום מה קנה לו בושם במקום. אתמול הרחתי אותו... הדבר היחיד שאני יכול לתאר איתו את הריח של הבושם הוא הריח שנידף מ-  K-700 הקוטל חרקים...


סבא עדיין בבית החולים השיקומי...

בינתיים תאריך היעד לשחרור שלו משם עומד על ה-26/8. אנחנו לא ממש אופטימיים, אבל איך אוהבים לומר אצלנו? יהיה טוב...

עד אז אנחנו נצטרך להמשיך לסבול לשמוע את הטלפון מצלצל כל הזמן... להסביר מה מצבו לחברים שלו הזקנים מהמועדונית... קשה להם להבין שבתוך יום המצב שלו לא ממש יכול להשתנות... עד כמה שידוע לי, הוא לא בדיוק סופרמן...


יש איזו בחורה שהתחילה להתאמן לא מזמן בחדר כושר... יש לה על הקרסול קעקוע... והוא מטריף אותי... אני לא יכול שלא להסתכל (ותאמינו לי שיש עוד על מה להסתכל אצלה...)

אז מה עושים ?


סססססססססססעמק החום הזה...

זהו...

לסיום - אין לי מושג מה הפחיד את הבחורה שעומדת, אבל אין לי ספק בכלל מה מפחיד את זאת ששוכבת...

 

נכתב על ידי Konan Mc'konan , 16/8/2005 23:38   בקטגוריות אקטואליה  
144 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



25,319
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , סטודנטים , 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לKonan Mc'konan אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Konan Mc'konan ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)