(הנהלת הבלוג מזהירה מראש - פוסט זה מכיל הרבה מילים ורצפים של שלוש נקודות, האחריות היא על הקוראים בלבד...)

הנסיעה מניו ג'רזי לטמפה שבפלורידה ארכה כ-26 שעות רצופות. כל ארבע שעות תדלקנו את המשאית. כל אחד בתורו נימנם כאשר השני ניסה להישאר ערני על ההגה. כוסות הקולה הענקיות, כוסות הקפה, חפיסות הסיגריות ושקיות החטיפים היו זרוקות על רצפת המשאית. הגענו לטמפה בידיעה שאנחנו מתקתקים פריקה של עבודה אחת ומשם נוסעים דוח למיאמי. עבודה אחת הספקנו להוריד באיזה בית חוף חדש בצפון קרוליינה, ככה שאחרי הג'וב של טמפה, תשאר לנו עוד נאגלה קטנה בפורט לודרדייל ואז יהיו לנו כמעט יומיים חופשיים במיאמי, יותר לי מאשר לנו, כאשר אבי, השותף הערס שלי לנסיעה, הלך להוציא רישיון נהיגה אמריקאי.

כשהגענו למיאמי היה כבר אחר הצהריים. היה בדרך כזה מבול שהחלטנו לרדת באחד מאיזורי החניה שבצידי הדרך עד שהגשם ירגע... בגלל שעל המלון הבוס שילם, לא יכולנו להשתולל יותר מדי בבחירה. הגבלה של 40 דולר לחדר עם שתי מיטות, כשלצד המלון יש חניה בה אפשר להחנות את המשאית גרמה לנו להתפשר בבחירת המלון ולבסוף מצאנו איזה ריינבו מוטל או משהו כזה שאמנם ישב על החוף, אבל היה מקום מסריח לגמרי...

בגלל שהיינו אחרי כמעט יום וחצי נטולי שינה, הלכנו לאכול באיזו מסעדה מקסיקנית ונפלנו לישון כבר ב-1900 בערב... בערך ב-9בוקר העיר אותנו צילצול הפלאפון שקיבלנו מעמוס, הבוס שלנו. הוא היה טיפה עצבני ושאל אותנו למה לעזאזל אבי לא התייצב כבר במשרד הרישוי. אבי הרגיע אותו ואמר לו שהבחור הישראלי שאחראי לסדר לו את הרישיון אמר לו להגיע בערך ב-10...

אחד הפלוסים הנוספים של המוטל המסריח הזה היה שהוא נמצא במרחק הליכה של 5 דקות ממשרד הרישוי. ירדנו למטה ונכנסנו לדיינר המקומי. היה ריק לגמרי. רק 3 זקנים, אבי ואני. קיבלנו ארוחת מלכים ב-4.5 דולר... אחרי ששבענו התייצבנו במשרד הרישוי. התור כבר היה מלא... מסתבר שיש אנשים שהגיעו לשם כבר ב-6 בבוקר... כל הבלגאן שם לקח לאבי (שלא ידע חצי מילה באנגלית) חצי יום, אבל בסופו של דבר הוא יצא עם רישיון הנהיגה האמריקאי המיוחל. אני כבר אחרי שעתיים נטשתי... הלכתי לשבת על החוף... אמנם זה לא היה מיאמי ביץ', אבל היו שם לא מעט יפהפיות שעיטרו את החוף... בצהריים אבי הגיע... ישבנו באיזו מסעדה על איזה home made המבורגר עסיסי. החלטנו שאנחנו לא מספרים לבוס שאבי סיים הכל...  (מקבלים 100 דולר ליום, אז למה להקדים ?...) בין ביס לביס, אבי שואל אותי מה עושים בערב...

"לא יודע, מה בא לך?" עניתי לו

"יש פה איזה באר נחמד באיזור, חשבתי ללכת אליו, אולי למצוא איזה 2 פרגיות" (ערס כבר אמרתי ?)

"לא יודע... אני לא משהו עם בחורות... אני סתם אפריע לך..." אני עונה לו.

"מה זאת אומרת ?!? אם ילך - ילך, אם לא ילך - לא ילך (פנינות החוכמה ממשיכות לזרום...)"

"לא יודע, אף פעם לא... אתה יודע... לא עשיתי את זה..." אני עונה לו בחרישות נבוכה...

"מה ?!?" הוא מסתכל עלי בפליאה וממשיך "למה ? בן כמה אתה ?"

"21 וחצי. מה אני אעשה... לא יצא... אמרתי לך, אני לא משהו עם בנות..." אני אומר ומשפיל את ראשי.

"אם ככה - אז עכשיו חייבים לעשות משהו בנידון !!!"

"יאללה, תפסיק... אני מספיק מבואס בגלל זה גם ככה..."

"אל תדאג, יהיה בסדר..."

סיימנו את הארוחה. אני עדיין נבוך מכל העניין, חוזר ישר לחדר של המלון... אבי נשאר בלובי של המלון... נראה לי שמצא לו איזו בימבו אמריקאית...

אחרי כמה שעות, הוא חוזר לחדר... כולו מלא חיוכים... "יאללה, תתלבש, יוצאים..."

"עזוב, לך בלעדיי..." אני עונה לו.

"לא, בוא נצא, לא כל יום אתה נמצא פה במיאמי"

השתכנעתי. הלכנו לבאר ההוא. שתינו כמה בירות. אחרי חצי שעה הגיעו שתי בחורות. הבימבו ההיא מהלובי ועוד מישהי. אבי סימן להן לבוא אלינו. מסתבר שהבימבו בכלל בחורה ישראלית, קוראים לה שרית. היא ירדה מהארץ בגיל 18...  הבחורה שהייתה איתה, נראתה חמודה. שמנמנה טיפה, שיער שחור ארוך כמו שאני אוהב ועיניים חומות גדולות שאפשר לטבוע בהן... קוראים לה שני. עוד אחת שגרה פה במיאמי כבר כמה שנים... התחלנו לדבר... אבי עם הבימבו ואני עם שני... דיברנו על הארץ, על הצבא (אתה פוגש ישראלי בחו"ל - לא תשאל איפה הוא שירת ?), על אמריקה, על העבודה וכו'... האלכוהול זרם שם כמו מים...

בשלב מסויים אבי סימן לי להתקרב אליו והושיט את ידו.

"קח, אתה תצטרך את זה..." 

זה היה קונדום.

"מה אני אעשה עם זה ? נראה לך שיצא פה משהו ?"

"בטח שיצא, כמו שההוא, בן גוריון אמר פעם - אם תרצה אין זאת אגדה..."

לקחתי ממנו את הקונדום, למרות שלא חשבתי ממש שיצא לי להשתמש בו...

אבי ושרית נעלמו... נשארנו רק אני ושני. קצת שיכורים, אבל לא ברמה כזאת של עילפון...

ירדנו לחוף. ישבנו שם ועישנו קצת... בגלל שאני דפוק בקטעים האלה לא עשיתי כלום... אפילו לא ניסיתי...

ואז היא שלחה יד... החלה למשש אותו... כמובן שבתוך שניות האוהל הורם... התחלנו להתנשק... עד אז נישקתי שלוש בנות בחיי... כולן היו מתקופת החטיבה... לא היה לי ניסיון ממשי... היה נחמד... אחרי כמה שניות היא קמה ואמרה, "יאללה, בוא לחדר שלך..."

היה לי קצת קשה ללכת (הזכרים שביננו יודעים על מה אני מדבר...)

הגענו לחדר... הוא היה ריק. אבי לא היה שם... היא התיישבה על המיטה. כיביתי את האור... היא התפשטה בצד של המיטה שליד החלון... אור הירח האיר על גופה השזוף... אחד המראות המגרים ביותר בחיים שלי... היא התקרבה אלי לאט לאט... אני עדיין בהלם ראשוני בקושי הורדתי את הנעליים... היא התחילה להפשיט אותי... קודם חולצה, אח"כ מכנסיים ותחתונים... אני מרגיש כאילו אני הולך להתפוצץ בכל רגע... נשכבנו על המיטה... לא אמרתי לה שום דבר על כך שאני בתול, אבל אני מאמין שהיא הבינה את זה לבד... הוצאתי את הקונדום של אבי מהכיס האחורי של המכנסיים שלי שהיו זרוקים על הריצפה והלבשתי אותו על איברי. אחרי שהבנתי איך העסק הולך הכל רץ יחסית מהר... לא נעים לומר, אבל גמרתי ממש בטיל... היא רק חייכה... אח"כ שכבנו עם הפנים כלפי התיקרה... אני עם חיוך רחב על הפנים, והיא עם סיגריה... מכאן אני ממש לא זוכר... האלכוהול עשה את שלו. בבוקר קמתי ב-10 עם כאב ראש עצבני... במקלחת אני שומע את אבי שר את "הפרח בגני"... הוא יוצא, כולו מחייך...

"נו ?!? איך היה ?!?" הוא שואל.

"היה... היה מעולה... נראה לי... איפה שני ? ראית אותה ?"

"היא הלכה מקודם כשבאתי, לפני איזה שעה בערך... אמרתי לך שבסוף ילך..."

"אמרת... שיחקת אותה..."

ארזנו את הבגדים שלנו לתיקים ויצאנו לעשות צ'ק אאוט.

אחרי שיצאנו ממיאמי בדרכנו לפורט לודרדייל אבי שותה את הקפה השחור שלו, מסתכל אלי ומחייך...

"משהו מצחיק אותך?" אני שואל, כשההנגאובר עושה בראש שלי שמות...

"שום דבר מיוחד... פשוט... עניין אותי איך היה אתמול... כנראה שעשית משהו מיוחד..."

"על מה אתה מדבר?" הסתכלתי עליו במבט תוהה...

"היום בבוקר, כשבאתי לשלם לה את ה-100 דולר, היא לא רצתה לקחת ממני כלום..." אמר והדליק את הסיגריה של הבוקר...

תמיד יש פעם ראשונה...

זה הסיפור שלי...

(זאת בהנחה ששרדתם עד הסוף...)

בלי שום קשר לפוסט - השאירו לי היום הודעה בפלאפון שהראיון שלי נדחה בשבוע...

מבאס משהו...

עכשיו צריך לחכות עוד שבוע שלם...

שיהיה שבוע מצויין לכולם...