טוב,

אמנם השבוע המתיש הזה לא ממש הסתיים, אפשר להתחיל לסכם אותו...

נתחיל עם הראיון... עאלק ראיון הם קוראים לזה... יותר בכיוון של חקירה בשב"כ...

זה ששלחתי את הקורות חיים שלי לא הספיקה. הם גם נתנו לי למלא טופס (6 עמודים!) שבו שוב כתבתי את קורות החיים שלי, ואח"כ ב"ראיון" פירטתי בעצם את כל מה שכתבתי בטופס ההוא בע"פ...

כל הפרוצדורה לקחה קצת יותר משעה... בין לבין הבהירו לי טוב מאוד שהעובדה שאני סטודנט שנה ג' תפגום בסיכויים שלי להתקבל לעבודה מאחר ומדובר במשרת סטודנטים ואני מסיים ללמוד בסוף השנה (העבודה מותנת בהתחייבות לשנתיים).

גם העובדה שעישנתי פעם סמים די קילקלה לי את הסיכויים...

עכשיו אתם גם יכולים להבין למה אני די פסימי לגבי הראיון הזה...

בכלל, אני די גרוע בראיונות עבודה... (למרות שזה הלך יחסית בסדר...)

מה שהכי מעצבן - שלפני שנה, הייתי מת לקבל את המשרה הזאת. זה היה התכנון שלי עוד מלפני האוניברסיטה. אבל משהו בחצי שנה האחרונה השתנה. זה כבר לא ממש נראה לי אטרקטיבי כמו פעם. הבעיה העיקרית שלי כרגע זה הלחץ של ההורים. התחלתי ללמוד את מה שאני לומד בזמנו בגלל המטרה להגיע לסוג העבודה הזאת. ההורים לא שאלו שאלות מיותרות ותמכו. ועכשיו, הם מתחילים ללחוץ... במיוחד אבא... לך לשם, תנסה פה, שמעתי ששם מחפשים. ואני בכלל לא יודע אם זה מה שאני רוצה...

לא קל כל הקטע...

ומה אני רוצה עכשיו... רק עבודה... כבר לא משנה לי מה... לסיים את התואר המזורגג הזה וללכת מפה...

איך שזה נראה לי עכשיו, אין לי ממש עתיד פה במדינה. אין לי מקצוע, התואר שלי שווה בדיוק כלום ופעמיים שום דבר ונראה לי שרק "דף חלק" יכול לעזור לי...

אז בסופו של דבר, עצם זה שלא קיבלתי עדיין אישור על זה שאני ממשיך בתהליך הקבלה/ לא ממשיך בתהליך הקבלה לעבודה ההיא, ממש לא משנה לי... עוד עבודה... יהיו כמוה עוד הרבה...

אחרי הראיון הלכתי להוציא כל מיני אגרסיות חבויות בחדר כושר...

זה די משחרר כל העסק הזה...

רק אני והמוסיקה שלי...

בערב גם נסעתי לבקר את מידורי המדהימה, הבלוגרית היחידה שמכירה אותי גם במציאות (וכנראה זה גם ישאר ככה), וגם היחידה שבאמת מבינה מה עובר עלי, הרבה בגלל שאנחנו לומדים באותו התחום ולשנינו יש את אותן המחשבות...

ישבנו כמה שעות ודיברנו... על הכל... ממש כמו סשן אצל פסיכולוג, רק בחינם ועם הרבה צחוקים...

מה שהיה הכי מוזר, אני מכיר אותה משהו כמו 7 שנים, ושלשום הייתה הפעם הראשונה שהייתי אצלה בבית...

אני צריך לבקר חברים בפעמים יותר תכופות...

אתמול נסעתי לחתונה של יונה, ידידה טובה מהקד"צ ומהשירות הצבאי... בחורה שאין בן אדם אחד שיכול לומר עליה משהו רע. היא פשוט מדהימה. יש לה מראה משגע, אני בטוח שכל בחור שאי פעם ראה אותה התאהב בה (מדבר מניסיון). וזה לא נגמר... היא לא סתם בחורה יפה. היא אחת הבחורות היותר החכמות שאני מכיר, והתכונה שמאפילה על כל זה - הצניעות שלה. אף פעם לא ראיתי אותה שהתנשאה כלפי מישהו. תמיד מחייכת. פשוט החבילה המושלמת.

אז נפגשנו אתמול  6-7 חבר'ה מהקורס. היה ממש נחמד... היה טנצר המניאק, היה קשקש, היה אילן ועוד כמה נספחים לענייני שקשוקה... העברנו כל מיני זכרונות מלפני 7 שנים בערך... היה מאוד משעשע...

מאחר ולא היו הרבה חבר'ה צעירים בחתונה, אנחנו גם היינו אלה שהשתוללו ברחבת הריקודים... אני בד"כ לא מהאנשים האלה, אבל בגלל שזאת יונה, לא יכולתי לסרב... וגם צריך להתכונן לקראת "החתונה"...

לפחות החבר'ה שלי לא הולכים להתחתן בקרוב... ככה שאני עוד במצב סביר... איך אומרים ? צרת רבים - חצי נחמה...

היום יש עוד אירוע... האחרון לשבוע זה...

אחריו אני מתכוון ללכת לישון טוב טוב, לקום בבוקר כמו שצריך ולסיים כבר את העבודה הראשונה שלי...

אחחחחחחחחחח... אני אדיוט... תמיד צריך לשמור הכל לרגע האחרון...

בחודש האחרון התרסקו לפחות 5-6 מטוסי נוסעים.

סופת הוריקאן החריבה ערים שלמות בארה"ב.

סופת טייפון עתידה להשתולל בזמן הקרוב באיזור סין.

בבגדאד כ-1000 אנשים נמחצו למוות.

תוסיפו לזה איזו נחיתת מטאור ויש לכם קיום של תסריט הזוי של תסריטאי מוכשר בהוליווד...

מפחיד...

אתם לא חושבים ככה ?

 אי אפשר בלי תמונה...

תמונה ממוקד השיחות האירוטיות של איראן...

אח"כ עוד מתפלאים שהחבר'ה מתנדבים להתפוצץ...