אתמול בבוקר עברה עלי אחת החוויות הפחות נעימות שיצא לי לחוות...

ההורים בחו"ל... (ואין לי בית ריק...) המטפלת של סבא באה בבהלה... קוראת לי ולאחותי שנבוא לבית של סבא שלי.

"הוא לא מתעורר" היא אומרת באנגלית עילגת...

אנחנו רצים לבית שלו...

בראש עוברות כבר כל מיני סיטואציות שונות... האם הוא נפטר ? מה עושים ? להזמין אמבולנס?

נכנסנו לבית. אני נכנס ראשון לחדר... רואה אותו שוכב שם על המיטה. רגוע לגמרי... ואז אני רואה שהוא נושם...

אני מוציא אנחת רווחה ומודיע לאחותי (שהייתה די היסטרית) שהיא יכולה להירגע...

ואז התחלנו לנסות להעיר אותו... יותר מחצי שעה ניסינו להעיר אותו ללא הצלחה. ניסיתי לנועע אותו קצת, אבל שום דבר לא עזר... הרמתי אותו וניסיתי להושיב אותו אבל הוא עדיין לא התעורר... בשלב הזה אני כבר התחלתי להלחץ... בינתיים דודה שלי הגיעה אחרי שאחותי התקשרה אליה ואל ידידה של אמא שלי מהמושב שהיא גם רופאה. כשהרופאה הגיעה הצלחנו איכשהו לגרום לו לפתו עיניים. הוא היה מטושטש לגמרי. לא הבין מה קורה סביבו. כל שתי דקות השתנה המצב רוח שלו... מבכי לצחוק, פעם הוא רעב ופעם הוא שבע, פעם הוא מזהה אותנו ופעם הוא לא יודע בכלל מי עומד מולו... כל הזמן אומר שהוא רוצה ללכת לישון... הרופאה אמרה שאסור... אבל הוא לא מבין... רוצה רק לישון...

אחרי כמה זמן הוא מספר שחלם שמישהו רדף אחריו והרביץ לו... חתיכת חלום... מפחידה אותי המחשבה של ללכת לישון ולא להתעורר מאיזה חלום בלהות...

היום גיליתי שזה קרה לו לפני כמה ימים ודודה שלי (השניה) לא הואילה בטובה ליידע אותנו בכך... כמה שאני כעסתי עליה...

ולהורים אני לא אומר כלום... שיהנו מהחופשה שלהם בחו"ל... מגיע להם קצת שקט...

מעטים הדברים שמפחידים אותי... מוות זה אחד מהם... במיוחד אם מדובר בסבא שלי...

שרק יחזרו כבר...

סיימתי את העבודה השניה.

נשארה עוד עבודה אחת. לפחות 8 עמודים.

ספר אחד. 400 עמודים.

שלושה ימים.

הרבה לחץ.

אני מתפקד טוב במצבים כאלה.

נקווה לטוב...

אז טוני חזר מתאילנד.

אסף חזר מהודו.

הזונות עוד מעיזים להתלונן בפני שהם מתגעגעים לחו"ל...

לוליטה מתקשרת אחרי חודשיים של נתק מוחלט.

אני כועס עליה נורא... הייתי נורא "קר" כשדיברתי איתה... מעניין אם היא שמה לב לזה...

יום ראשון מתחילים הלימודים...

פעם ראשונה שאני ממש לא מתרגש מכל העניין... נראה לי מיותר לגמרי... נלך רק בשביל לשבת קצת עם החבר'ה על הדשא.

יום שני נשמע לי יותר מרגש... נפגש עם איילת...

אני נורא מאוכזב מעצמי...

מכל מיני סיבות...

מעניין איך ההורים שלי לא העירו לי על הרגרסיה הזאת שעברה עלי הקיץ...

אם אני הייתי במקומם הייתי מנער אותי טוב טוב...

איזה בזבוז של קיץ...

סתם משעשע לראות מה הרבה שעמום וקצת בירה יכולה לעשות לאנשים...

יום טוב שיהיה לכולם...