ביומיים האחרונים, אחרי כמה שיחות במסנג'ר עם איילת גיליתי להפתעתי, שאיילת נדלקה עלי בשנה שעברה כשלקחנו ביחד שני קורסים באוניברסיטה... אני, ברוב טמטומי, כנראה לא שמתי לב לרמזים... היא טענה שהיא שלחה לי הרבה כאלה ושאני, בהתנהגות הסנובית שלי ושל החברים שלי (ז'וז'ה, טוי ואדל) פספסתי אותם...

באופן מפתיע, לפני כמה ימים מצאתי פתק שהיא צירפה למחברת שלי שהיא לקחה לפני כן לצלם לפני אחד המבחנים... הצורה שבה היא כתבה את הפתק כל כך שעשעה אותי, ככה שהחלטתי לשמור אותו...

ככה הוא נראה:

כשסיפרתי לה שיש לי את הפתק הזה, היא אמרה לי שזה היה התכנון שלה מלכתחילה ושזאת הייתה הדרך שלה לגרום לי להבין שהיא מעוניינת בי... עכשיו, אני שואל אתכם, הייתי אמור להבין את זה מהפתק הזה ?!?

מה שממש מעצבן אותי זה שאני יודע שעכשיו עברנו לmode  "ידידים", mode  שממנו קשה יהיה לצאת. היא גם הבהירה לי, או לפחות ככה הבנתי ממנה שכרגע היא לא מעוניינת לצאת איתי... יעני, שוב, איחרתי את הרכבת... למה לעזאזל הכל חייב להיות ברמזים ?!? למה היא לא יכלה פשוט להוסיף את המספר שלה בפתק... ססססססססאמק הרמזים האלה... 

היום כשדיברתי איתה, אחרי שהיא סיפרה את כל מעלליה באיזה דייט כושל שהיה לה, התחלנו איכשהו לדבר על השירות הצבאי... היה לי מוזר שאנחנו מכירים יחסית הרבה זמן ועדיין לא יצא לנו לדבר על התחום שקופץ לשיחה יחסית די מוקדם כששני צעירים ישראלים מכירים... מפה לשם, גיליתי לתומי שמכל מאות הבסיסים שקיימים במדינת ישראל, הבחורה שירתה במוצב ליד המוצב בו אני שירתתי, שהיא הכירה את המפקדים שלי ושככל הנראה פעם אחת היא גם התארחה לארוחת ערב במוצב שלי ושאני ככל הנראה הייתי שם (ואת זה הסקתי מאחר ובצבא נשארתי שבת פעם שבועיים ומאחר שהמפקד שאירח אותה היה המפקד שעשה איתי את השבתות...).

כל הקטע הזה גרם לי לחשוב מחשבות שבדרך כלל לא עולות לי בראש... על גורל ושטויות כאלה... האם משהו ביקום גרם לנו להיפגש ? ועוד בשתי הזדמנויות שונות לגמרי... מוזר... אתם לא חושבים? 

רק שיהיה ברור - אני הולך לצאת איתה... זה רק עניין של זמן...

*****

היום ביקר אותנו במושב, עמוס, הדוד שלי מאמריקה ביחד עם המשפחה שלו...

(טוב... הוא לא בדיוק דוד שלי, אלא בן דוד של אמא שלי, אבל זה לא מה שחשוב...)

המשפחה הזאת הייתה המשפחה שאצלה גרתי כמעט חצי שנה כשהייתי בארה"ב...

הייתי שם ממש כבן בית... הם קיבלו אותי לחיקם כאילו תמיד הייתי חלק מהמשפחה שלהם, למרות שלפני שהגעתי לארה"ב פגשתי אותם אולי 6-7 פעמים במפגשים משפחתיים (לפחות ממה שאני זוכר...).

היום, כמעט 5 שנים אחרי, אני זוכר את התקופה הזאת כאילו זה היה אתמול...

תמיד כשהם מגיעים לארץ, אני מתרגש כשאני נפגש איתם... ומי שמכיר אותי ואת האדישות שלי, יודע שזה משהו די חריג...

אחרי כל העדכונים שקיבלתי מהם ושסיפקתי להם על עצמי עלתה השאלה שתמיד עמוס מעלה - "מתי אתה חוזר לארה"ב?"

השנה, יותר מתמיד, עולות בי המחשבות של לעזוב את הארץ ולנסות שוב את מזלי בארה"ב... עמוס סיפר לי שהוא מתכנן לצאת לפנסיה מוקדמת (הבחור כולה בן 48 ככה!) ולעבורבקרוב מניו ג'רזי הקרה לפלורידה החמה אחרי שהוא ימצא מישהו שיקנה ממנו את העסק או שינהל לו אותו... אבא שלי הציע בצחוק את האפשרות שאני אלך לנהל בשבילו את העסק, ועמוס, יכול להיות בצחוק, יכול להיות ברצינות, השיב "למה לא? קודם שיגיע ואז נראה מה יהיה..."

זה מאוד מפתה אותי לחזור עכשיו לארה"ב... במיוחד כשאני יודע שמהתואר שלי כנראה לא תצא איזושהי עבודה רצינית...

הבעיה העיקרית זה המרחק מהמשפחה... בפעם הקודמת שהייתי שם, לריחוק הזה מהמשפחה שלי הייתה השפעה חזקה בהחלטה שלי לחזור לארץ... 

נראה לי שאם בעוד שנה אני לא אסתדר עם עבודה נורמלית, הכיוון יהיה מערבה... עד אז כנראה שהרעיון יוקפא וישאר בגדר "אופציה עתידית"... בכל מקרה, זה טוב לדעת שיש לך עוד אפשרויות בשרוול...

*****

אחרי שבוע של המנעות מאכילת חמץ, נמאס לי והכנתי לי סנדוויץ' נורמלי מלחם שהיה לנו בפריזר... זה לא שאני אנטי (והיו לי תקופות שהייתי כזה...), פשוט נמאס לי מזה.... ממילא את הדיקטים האלה אני לא אוכל, ככה שאין ממש מה לאכול חוץ מסלט ירקות... היום נונו כבר דאג לספק לנו פיתות טריות שהוא קנה בשכונת התיקווה... אחחח... זה היה כל כך טעים!

אני לא מבין למה לעזאזל אנחנו צריכים להיענש ולאכול את החרא הזה בגלל שכמה דבילים לקחו מורה דרך מגמגם שלא ידע לנווט כמו שצריך...

מחר כבר חג שני של פסח... מחרתיים יגיעו כל הפמלייה הצפונית אלינו לארוחת חג ("על האש"). איך אמרה החזאית מ"שידורי המהפכה" ? מחרתיים הולך להיות חם ומגניב...

השבוע האחרון עבר יחסית מהר... כמובן שלא עשיתי כלום... נפלה עליי מעין עייפות כזאת מהחיים, עייפות שפשוט גורת לי לא לעשות כלום עם עצמי... אבא שלי כבר העיר לי על זה... החברים שלי כבר התייאשו ממני... אני רק מקווה שאני אצא מזה כמה שיותר מהר... הצעות ? מישהו?

*****

למידורי, הנפלאה אך המאותגרת טכנולוגית,הלכו כל השירים שהיו לה על המחשב... הצעתי לה לבקש את עזרתכם בשחזור המלאי וברענון הרפרטואר שלה... אנא, עשו מיצווה לחג, עיזרו לילדה המסכנה... 

*****

לסיום, עוד תמונה משעשעת...

שיהיה חג שמח לכולם... ולמרוקאים שמבינכם - תרווחו ותסעדו !!!