איזה כיף שיש לך את הבלוג ואתה יכול לראות מה כתבת בשנה שעברה... זה בדיוק מה שעשיתי... רציתי לראות מה כתבתי שנה שעברה בבלוג על הפיינל פור... מסתבר שלא ממש הרבה... פה כתבתי קצת לפני המשחקים ופה כתבתי קצת אחריהם...

אז מה השתנה השנה משנה שעברה?

לא הרבה האמת... גם השנה ראיתי את המשחק לבד... השינוי המהותי משנה שעברה היה שאת המשחקים ראיתי בבית שבמושב ולא בדירה שלי... באופן מפתיע כל המשפחה שלי (כולל אבא שלי שהוא אנטי ספורט מוצהר!) ראו את המשחק ביחד בסלון אבל אני בחרתי לראות את המשחק לבד בחדר... אתם בטח שואלים למה... 

הסיבה העיקרית היא כי אני יושע שבערך 5 דקות איתם מספיקות לי בשביל שאתחרפן... יש להם את היכולת הזאת שאיך שמתחיל המשחק מתחילות לצוץ להן השאלות המציקות, "מי זה?" "למה זה ככה?" "למה ההוא זורק מהקו?", שאלות קיטבג כאלה שאין לי כוח לענות עליהם... אני מדבר מניסיון... פשוט אי אפשר לראות איתם אירועי ספורט...  

 את הפסקת המחצית ניצלנו בשביל לאכול ארוחת ערב... כולה רבע שעה, אבל דודה שלי (שיכלה להיות חוקרת שב"כ מעולה ומשום מה בחרה להיות דוברת במשרד התיירות) ניצלה את ההפסקה בשביל לשאול אותי את כל שאלות הקיטבג שעלו במוחה במהלך המחצית הראשונה...  ככל שהדקות חלפו להן קצב השאלות רק המשיך וגבר אבל בהפוגה הראשונה שנוצרה (בכל זאת, הבחורה הייתה צריכה גם לאכול בין לבין...) ניצלתי אותה בשביל להימלט לנפשי, להיכנס לחדר ולסגור את הדלת...

לא היה ממש משחק מותח...בסופו של דבר הצהובים (שוב) ניצחו... כמה מפתיע...

עכשיו נשאר רק לחכות ליום ראשון לגמר עם צסק"א (אותה קבוצה שלפני כמעט שלושים שנה אכלה אותה). הולך להיות מעניין...

שיהיה בהצלחה...

***

הזבובים, הברחשים ופרפרי הלילה החליטו לפתוח מולי חזית משותפת...

כנראה הגיעו למסקנה שעדיף להם להתאחד מול אויב משותף...

מתקיפים אותי על ימין ועל שמאל...

בינתיים הסתפקתי בלוחמה קונבנציונלית...

עיתונים מגולגלים, כפכפים ובעיקרון מה שהכי קרוב ליד...

אבל מה - הנבלות לא מתייאשים...

אם לא תהיה ברירה אני אעבור ללוחמה כימית...

לסדאם זה הצליח במלחמת איראן-עיראק...

אז אולי גם לי...

העיקר שהמזדיינים האלה יהיו מתים...

***

שבוע הבא יום העצמאות...

פעם כשהייתי קטן, זה היה אחד החגים היותר אהובים עליי...

אצלנו במושב, הייתה תמיד מסורת כזאת, שכל קבוצת גיל הייתה עושה מדורה אחרי שהמסיבה של המושב הייתה מסתיימת... וכשאני אומר מדורה, אני מתכוון גם למלחמות מים וביצים, בריתות בין שכבות גיל שונות, נפצים וכל מיני שטויות שילדים מתבגרים אוהבים לעשות...

זה היה פעם...

מאז התבגרנו...

וכל הכיף הזה של החג נעלם...

כל מה שנשאר זה לעשות "על האש" עם חברים...

איך בא לי עכשיו מדורה כזאת...

אולי בל"ג בעומר?

***

היום שמעתי ברדיו שחנן גולדבלט עתר לבית המשפט לצאת ממעצר הבית שלו ביום שלישי בשביל שיוכל לנכוח בטקס יום הזיכרון בבית הספר שלו... בית המשפט אישר את הבקשה שלו... ואני שואל את את שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב שאישר את הבקשה - אם הבת שלך הייתה לומדת בבית הספר הזה, עדיין היית מאשר לו לצאת ?!?

***

לסיום, פרד פלינסטון (הגירסא העיראקית...)

סופ"ש נעים ושבוע טוב לכולם...