"אמא, אני בעוד שעה וחצי בבית, הרגע עליתי על האוטובוס..."
אמרתי וסגרתי את הפלאפון... עכשיו צריך לחשוב איך אני מעבירה את השעה וחצי הקרובה...
האוטובוס יוצא מן התחנה המרכזית של באר שבע... הנהגת של האוטובוס (כן !!! יש חיה כזאת !!!) מתקמצנת על המזגן ? מה יהיה ? מישהו צריך לומר לה משהו...
האוטובוס מתחיל להתמלא... אוף... לא מתאים לי עכשיו שמישהו ישב לידי... ככה אני אוכל ללכת לישון בשקט כל הדרך...
הערס הזה נראה לי קצת חשוד. אם הוא יתיישב לידי, אני אמות... אההה... מזל... הוא עלה עם החברה הפרחה שלו...
האוטובוס מתחיל לנסוע... המממ... אולי נשים קצת מוסיקה... איפה שמתי את הנגן שלי?
הנה הוא !!! יאללה, עכשיו, מה נשמע? המממ... נראה לי שנתחיל עם נורה ג'ונס...
האוטובוס עוצר... שיט... זאת התחנה של סורוקה... שם עולים תמיד מלא אנשים... והתחנה תמיד מפוצצת...
מזל שישבתי די מאחורה... כל הסטודנטים האלה... חייבים לחזור דווקא עכשיו הביתה?!?
דאמיט!!! הדוס הזה מתקרב לכיווני... רק שלא יישב לידי... בקשה, אם יש כזה דבר אלוהים, תעשה שהוא לא יישב לידי... זה לא שאני לא אוהבת דוסים... באמת... פשוט, בקיץ, בשעות הללו, הם כל כך מסריחים מזיעה, הכל בגלל הבגדים השחורים הארוכים והמיושנים האלה... אחחח... טעם וביגוד אצלם אף פעם לא יהיו באותו המשפט...
יש!!!! הוא כנראה מאלה ששומרים נגיעה... העדיף לשבת ליד הבדואי השמן שישב לפני... חחח... מי אמר שאין בישראל דו-קיום?...
בלי ששמתי לב, התקרב אלי עוד איזה בחור... לפי הלבוש רואים שהוא סטודנט... אבל מהזרקנים האלה, שלא איכפת להם איך הם לבושים... בטח לקח את החולצה והמכנסיים הראשונים שהיו לו בארון... הוא נעצר ליד המושב שלי ושאל: "סליחה, אפשר לשבת פה?"
שיט... כנראה שלשבת לבד עד הבית ישאר כבר בגדר חלום...
הורדתי את האוזניות ועניתי לו - "כן... בטח" ולקחתי את התיק שלי...
הוא התיישב לידי. רואים שהיה חם שם בחוץ... הבחור הזיע, אבל לא בצורה היסטרית... לפחות זה... הוא כיוון אליו את המזגן שממילא בקושי עבד... מסכן... לפחות מישהו, שני מושבים לפנינו, פתח את החלון שלו וכשהאוטובוס התחיל לנסוע נכנס קצת אוויר קר...
אוייי... הוא שם את הבושם הזה שאני כל כך אוהבת... נו, זה של ג'ורג'יו ארמאני... שכחתי איך קוראים לו... אההה... נזכרתי! זה ג'יו... ממש ממכר...
אחרי כמה דקות נמאס לי מנורה ג'ונס... העברתי כמה שירים עד שהגעתי לחדש של פורטיסחרוף...
הסטודנט גם הוציא את הנגן שלו... שם איזו מוסיקה רועשת... נשמע כמו רוק כבד כזה... בטח מטאליקה או משהו בסגנון...
לא ממש הטעם שלי...
עברנו את בית קמה... הסטודנט בדיוק סיים לדבר עם מישהי בפלאפון שלו... איזו איילת אחת... הם דיברו על יום הסטודנט והוא שאל אותה אם היא מגיעה... כנראה שהיא אמרה לו שכן, כי חיוך קטן עלה על פניו לאחר מכן... חזרתי להסתכל על הנוף... המדבר הזה... כמה יפה הוא יכול להיראות לפעמים...
פתאום, הרגשתי טפיחה קלה על הכתף... זה היה הסטודנט... הוא סימן לי משהו... הורדתי אוזניה אחת והסתכלתי אליו...
"תגידי את משרתת בבסיס X ?"
מה? איך הוא יודע איפה אני משרתת? בחיים שלי לא ראיתי אותו...
"כן... איך ידעת?" שאלתי בזמן שהורדתי את האוזניה השניה והעלתי חיוך אווילי משהו על פניי...
"אההה... גם אני שירתתי במודיעין... די מזמן האמת... פשוט זיהיתי את הסיכה שלך..."
"וואלה? כן... אני משרתת שם... מתי שירתת שם?"
"טוב, לא ממש שירתתי באותו הבסיס, שירתתי בבסיס אחר, אבל עברתי בבסיס שלך מדי שבוע ויצא לי לעבוד עם הרבה חבר'ה מהבסיס שלך..."
התחלנו לדבר... הוא שאל אותי כל מיני שאלות... על כל מיני אנשים שאני לא מכירה ששירתו שם לפני שאני הגעתי לשם... אני נמצאת שם בסה"כ חצי שנה, ככה שאני לא ממש מכירה שם אף אחד... הוא סיפר לי על הבסיס שלו וכמה הוא אהב לשרת שם... שמעתי על הבסיס שלו כל מיני סיפורים... אומרים שהיו עושים שם חיים משוגעים... הוא סיפר שבאמת ככה זה היה פעם, אבל בשנים האחרונות זה השתנה ושהוא מקווה שכבר לא יקראו לו למילואים שם... כי כואב לו לראות למה הבסיס שלו נהפך...
"רגע, באיזו מחלקה את משרתת?"
"אההה... אתה בטח לא תכיר, שינו את השמות מאז שהשתחררת... אני יודעת את זה מבת דודה שלי... היא גם שירתה שם..."
"וואלה? מתי היא שירתה שם? אולי אני מכיר אותה..."
"ב-99', קוראים לה עידית..."
"עירית ?!?" הוא שואל אותי כשחיוך גדול עולה על שפתיו... "עירית כהן" ?!?
"כן !!! מה אתה מכיר אותה?"
"בטח... גם יצא לי לפגוש אותה הרבה האוניברסיטה... גם אותה וגם את אחותה התאומה... שתיהן אמורות להתחתן בסוף השנה, לא?"
"כן" עניתי בעודי עדיין מופתעת...
"איזה עולם קטן, הא?" הוא שואל אותי...
"כן... מסתבר..." עניתי לו וחייכתי...
המשכנו עוד קצת לדבר... הוא המשיך לספר על השירות שלו ועל האוניברסיטה... ככה העברתי את רוב הנסיעה...
בשלב מסויים הוא קם, ולחץ על כפתור ה"עצור"...
"אוטוטו אנחנו מגיעים לתחנה של המושב שלי... תהני מהמשך השירות... אהה... ותמסרי ד"ש לעירית ממני..."
"רגע !!! לא אמרת לי איך קוראים לך !!!" עניתי לו כשהוא כבר עמד לצאת מהאוטובוס...
הוא הסתכל עליי, חייך ואמר - "קונאן מק'קונאן מבסיס Y..."
***
אותי הם שעשעו...
שיהיה חג שמח לכולם...
ולמי שיכול - המלצה שלי - לכו למושב/קיבוץ באיזור מגוריכם ותחוו את חווית חג השבועות כמו שצריך...
קונאן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Konan Mc'konan