"סבתא, מה קורה?"
"הכל בסדר, מקווים ששום דבר לא יקרה..."
"מה הכל בסדר? בכל רגע יכולה ליפול אצלכם קטיושה, זה בסדר?"
"אין מה לעשות, ככה זה, אבל אני לא דואגת... עלינו הם לא יירו..."
"למה שלא יירו עליכם? בגלל שיש אצלכם ערבים?"
"כן, ערבושים לא יירו על ערבושים..."
"זה שאת גרה בעכו לא יישנה שום דבר, בדברים האלה הם לא בדיוק יכולים לכוון... חוץ מזה, הם שיעים, אין להם אלוהים..."
"נו... טוב... יהיה בסדר..."
"אז למה שלא תבואי קצת אלינו למושב, עכו תשרוד כמה זמן בלעדייך..."
"לא יודעת... איך אני אבוא?"
"מה זאת אומרת ?!? תעלי על הרכבת הראשונה ותגיעי אלינו !"
"נראה לך ?!? שאני אעלה לרכבת ?!? סכנת נפשות, אפשר למות שם..."
ככה התנהלה השיחה ביום חמישי ביני לבין סבתא שלי שגרה בעכו... go figure...
הייתי נוסע לקחת אותה, אבל בכך הייתי מסתכן בנישול מהירושה... אלה היו המילים המדוייקות של אמא שלי... גם לאבא שלי היא לא מרשה שייסע לשם... ואנשים אומרים שלנשים אין כוח...
***
אצלנו באיזור אין קטיושות...
אז יש שיגרה...
באופן אירוני מסתבר שהמושב שלי שבדרך כלל נחשב לסתם יישוב בשום מקום נכלל גם הוא בבועה עליה מדברים כל כך הרבה בזמן האחרון... אצלנו החיים מתנהלים כרגיל... הולכים לעבודה... לחדר כושר... רואים טלוויזיה... יוצאים לבלות... מוזר לראות ולשמוע מה שהולך בצפון. אני לא רוצה להיכנס לדיונים פוליטיים על מה שקורה שם. נגררנו לפרובוקציה שעלולה להצית את כל האיזור, כל מה שנשאר לקוות זה שהכל ייסתיים כמה שיותר מהר עם כמה שפחות נפגעים, בשני הצדדים...
***
מוזר מאוד לומר, אבל כיום, המקום הכי בטוח לגור בו זה בירושלים... איך שגלגל מסתובב לו...
(אבל גם זה לא ישכנע אותי לעבור לגור שם...)
***
המחשב של אבא שלי שבק חיים לאחרונה... אותי זה לא ממש הפתיע... ככה זה כשקונים מחשב ב-1000 ש"ח באינטרנט. במיוחד כשאתה לא יודע מה שיש בתוכו... הבעיה העיקרית היא שבגלל זה, אני מוצא אותו יושב מול המחשב שלי יותר ויותר ככל שעובר הזמן. צריך למשוך אימיילים מהעבודה וכאלה... אין לי בעיה שהוא יישב אצלי בחדר... באמת... גם אין לי בעיה שהוא משתמש במחשב, אבל למה לעזאזל הזקן הזה צריך להגדיל לי את הגופן של הדפדפן לגודל המקסימלי ?!? ואיך לעזאזל גורמים לדפדפן לשמור על ההגדרות של התצוגה בלי שהכתב הענק הזה שוב יחזור ?!?
אחרי שבוע מתיש ואחרי שהמחשב שלו חזר מחנות המחשבים אחרי שלא הצליחו לתקן לו את המחשב, הצלחתי לשכנע את אבא שלי לקנות מחשב חדש... אפילו הזמנתי לו בעצמי באינטרנט, אחרי שבדקתי את כל המרכיבים... עכשיו צריך לחכות עוד קצת והכל ישוב למקומו בשלום... תגידו, 14 ימי עסקים בזמן מלחמה נחשב אותו הדבר כמו בזמן רגיל?
(חוץ מזה, מכל העסק אני הרווחתי את ההארד דיסק הישן שלו... עוד 40 ג'יגה לאיכסון שירים !!!)
***
לסבא היה יומולדת אתמול...
בערב ישבנו כל המשפחה, לארוחה חגיגית... היה טעים... אני תרמתי את חלקי "במאמץ המלחמתי" עם 4 פיצות טעימות (למרות שהבצק היה עבה מדי לדעתי...). כל הנכדים היו, גם אלה שבניגוד אלי, לאחי ולאחותי, רואים אותו פעם בכמה חודשים...
ברוב הערב הראש שלו היה גם צלול מה שהוסיף לאווירה השמחה...
היה נחמד... מזמן לא ישבנו ככה כל המשפחה... (לפחות הצד הזה של המשפחה...)
לפני שהוא הלך הביתה, סבא שלי, שצלילות ראשו החלה לדעוך שוב, גילה לי בסוד שהוא תפס מרגל... כששאלתי אותו על מה הוא מדבר הוא לא השיב... אתם יודעים, ביטחון שדה וכאלה...
***
לסיום, את התמונה הבאה אני מקדיש ללוטקה ידידי, בעקבות שיחה מרתקת שקיימנו...
בתקוה שהמצב בצפון ירגע,
ובברכת שבוע טוב לכולם,
שלכם,
קונאן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Konan Mc'konan