אתמול אילן התקשר אלי.

הבחור הצפין מבירת הנגב והציע לצאת עם כל החבר'ה לכמה דרינקים. אחרי תקופה די ארוכה של ישיבה בבית אפילו לא העזתי לסרב להצעה... אספתי אותו מהקיבוץ שלו ונסענו ל"איימיש" בראשון לציון שזכור לנו לטובה, בעיקר בגלל המוסיקה המעולה שמשמיעים שם (הרבה רוק, גראנג', מטאל קליל וכו'...). כשהגענו לשם התבשרנו בכך ששאר שותפינו ליציאה דפקו ברז, אחד אחרי השני (חלק קיבלו וטו מהחברות, חלק סתם נהיו זקנים). אז בלית ברירה ישבנו שם לבדנו. גם מפלס הבחורות שם היה די נמוך מן הרגיל, ככה שבסופו של דבר כל מה שנשאר לנו זה לספר מה קורה בחיים שלנו ולשתות (והרבה). ככה ישבנו איזה שעתיים וחצי והעברנו חוויות, סיפורים ובעיקר צחוקים. הזכיר לי את התקופה ששכרנו ביחד דירה בב"ש...

לקראת השעה 3, כשהתחילו להשמיע שירים ישראליים, הבננו שמיצינו, אז קיפלנו את עצמנו והלכנו... מה שכן, לא יודע למה, אבל לא הלכתי לשירותים לפני שיצאנו. זה היה ממש טיפשי מצידי, מאחר וכל הדרך עד לקיבוץ של אילן הרגשתי כאילו השלפוחית שלי הולכת להתפוצץ... מיותר לציין שכל באמפר שעברנו בדרך גרם לי לקלל בלב את כל העולם ואשתו (ובשלב מסויים גם בקול רם) ואיך שהגענו לבית של אילן זינקתי החוצה, מצאתי פינה חשוכה ובמשך לפחות 2-3 דקות רוקנתי את כל הליטרים של הבירה... אני חייב לציין שזאת אחת ההרגשות הטובות ביותר.

***

אחד מנושאי השיחה שלי ושל אילן היה על אחת הסדרות היותר משעשעות שקיימות כיום בטלויזיה והיא "המשרד" עם סטיב קארל המעולה. יש לה הומור מיוחד, שלא כל אחד מתחבר אליו, אבל אותנו הסידרה הזאת פשוט קורעת מצחוק. הנה קטע מהפרק האחרון ששודר בארה"ב:

הנה עוד קטע משעשע:

***

השבוע יצא לי גם לראות כמה סרטים, אחרי חודשיים בערך שלא עשיתי את זה. למזלי, שניים מתוך שלושת הסרטים היו ממש מעולים.  הראשון מבינהם היה "תודה שעישנתם" בכיכובו של אהרון אקהרט שמשחק את הדובר של חברות הטבק בארה"ב. מדובר בסרט עם הומור ציני מעולה שמעלה הרבה ביקורת על חברות הטבק בארה"ב. מומלץ בחום.

הסרט השני היה "השתולים" שאותו ראיתי בקולנוע ביחד עם מייקי ופליקס, בן דוד שלי שנמצא בחופשת רגילה. הסרט די ארוך אבל אני חייב לציין שזה הסרט הכי טוב שראיתי בשנים האחרונות, אפילו שאני בגדול לא ממש מסמפט את ליאו דה קפריו (זה שעושה את בר רפאלי בזמנו החופשי).  רוצו לראות!

***

שלחתי כל מיני קורות חיים לכל מיני חברות/ארגונים. עכשיו נשאר רק לחכות ולראות מי יקרא לי לראיונות. בינתיים אני עובד אצלנו במשק, קם כל יום ב-6 בבוקר... מסתבר שגם להיות מובטל אני לא ממש יודע...

***

חזרתי לחדר כושר אחרי חודש של ניוון בבית עם כל הסמינריונים שכתבתי. מסתבר שזה לא היה ממש רעיון טוב להפסיק את האימון לתקופה כזאת ארוכה. שני אימוני החזרה שלי היו מהקשים ביותר שעברתי מאז שהתחלתי להתאמן בחדר כושר. חצי מהגוף שלי תפוס עכשיו ובקושי הצלחתי לנשום כמו שצריך במכשירי האירובי...

אבל מה, כמו שמישהי מסויימת אוהבת לומר - כושר זה אושר... ההרגשה של אחרי האימון מחפה על הכל...

***

עוד שלושה שבועות בערך אני בן 27... קצת מפחיד אותי...

***

לסיום, מתכון (מקורי) לעוגת הבית:

שיהיה שבוע מצוין לכולם...

קונאן

 (עם טיפה האנג אובר)