לראות ולא להאמין...

איך ?!? למה ?!? כיצד ?!? מדוע ?!?

שמישהו יעצור את המטורף הזה כבר...

(אני סתם מוציא קיטור כי לא קיבלתי הזמנה לחתונה...)

***

אתמול היה אחד הימים היותר מוצלחים שלי בזמן האחרון...

אחרי שחזרתי מסשן טוב בחדר כושר הגעתי הביתה ושמחתי לגלות שהדיסק החדש של Incubus שנקרא Light Grenades ואשר יצא שלשום לשוק בארה"ב, יושב לו להנאתו באחת התיקיות במחשב שלי... בימים כאלה אתה חושב לעצמך, מה לעזאזל עשינו בלי האינטרנט והפס הרחב?!? לכל יפי הנפש, נא להירגע, איך שתגיע ההזדמנות אני גם ארכוש עותק חוקי, אפילו שזה יקר לי, בכל זאת זה Incubus... (המממ... בעצם, למי שרוצה, עוד פחות משבועיים קונאן יחגוג 27 חורפים לקיומו והוא ישמח מאוד אם מישהו יקנה לו את הדיסק המדובר...)

שעה לאחר מכן בדקתי את גיליון הציונים שלי, אחרי שציפור קטנה לחשה לי שהמרצה הזונה, שעשתה לי את השנה האחרונה ממש מגעילה, סיימה לבדוק את הציונים של הסמינר הראשון שהגשתי אי שם בתחילת חודש אוקטובר... בפעם הראשונה שקלטתי את הציון, הייתי בטוח שישנה איזושהי טעות, אז סגרתי את החלון ונכנסתי שוב רק בשביל לגלות שהציון לא השתנה...

אפשר לומר שמהיום מבחינתי היא כבר לא כזאת זונה...

אתם בטח מה זה רוצים לדעת מה הציון, נכון? אז תקראו את הפוסט עד הסוף ואז תגלו...

בלילה, אי שם לקראת השעה 10, כמו כמעט בכל יום בשעה הזאת העיניים שלי לאט לאט נסגרו, לא לפני שראיתי שבית"ר מקבלים בראש... סוף טוב ליום מצוין...

***

לסופ"ש האחרון היו לי כל כך הרבה תוכניות אבל בסופו של דבר, שום תכנון לא יצא לפועל...

הייתי אמור להגיע לצפון, אחרי שבן דוד שלי כבר הרבה זמן שואל אותי מתי אני בא אליו לבקר... אז אמרתי לו שאני מגיע לסופ"ש. יצא לי ככה טוב, לבקר את המשפחה בצפון בשישי-שבת ובשבת אחה"צ קבעתי עם החבר'ה שלי מהצבא שגרים בצפון אחרי שלא ראיתי אותם כבר הרבה מאוד זמן... בסוף, בן דוד שלי התקשר אלי ואמר שצץ לו משהו ושיש לו משהו שהוא לא יכול לבטל... אז החלטתי לבטל הכל, לא היה לי כוח לנסוע רק בשביל שעה וחצי של כמה כוסות קפה עם החבר'ה (מה גם שאני בכלל לא שותה קפה...)

אז דחיתי הכל לסופ"ש הזה... נראה מה יצא מזה... עכשיו גם צריך לבקר את בת דודה שלי שילדה לפני כמה ימים, ככה שלא יהיה תירוץ לבטל גם הפעם...

***

בגלל פצע שלא מוכן להגליד, כבר כמה ימים שאני לא הולך עם שעון על היד וזה פשוט משגע אותי... יש כאלה שלא יבינו את זה, אבל בשביל בן אדם שהולך עם שעון מגיל 7, זה לא משהו כל כך פשוט... בכל פעם אני בודק מה השעה ובכל פעם אני מסתכל על החלק של היד הלא ממש שזוף שמעליו היה השעון ונזכר שבעצם אין לי שעון... כמה זמן לעזאזל לוקח לפצע להגליד?!?

***

קוראות הבלוג מתבקשות להתגייס למען המלחמה בתאונות הדרכים בישראל, ואם אפשר שיקחו דוגמא ממה שקורה בדנמרק:

***

זה רק אני, או שבאמצע התרגיל שלהן אבי ביטר התחיל לשיר את אחד מלהיטיו?

***

בניגוד להרבה חבר'ה שהתגייסו היום, לי לא היה פרופיל 97, אבל אני אתנחם בכך שזה הציון שקיבלתי בסמינר הראשון !!!

זהו להפעם... אין יותר מה להוסיף...

שיהיה שבוע מצויין לכולם...

קונאן.