כשאתה יודע שכמות החגיגות שאתה תנכח בהן בחג הקרוב שואפת לאפס, אין לך על מה לחשוב מלבד "שיעבור כבר החג הזה..." ככה זה... אני יודע, אני בחרתי לעבוד בחג, אבל עדיין... המחשבות קיימות...

אתמול היה יום עמוס ביותר...

דווקא קמתי יחסית מאוחר, ב-11 (הלכתי לישון גם מאוחר, ככה זה כשאתה סהרורי בחצי מהשבוע) ותכננתי לעשות לעצמי איזה מיני מרתון של הסידרה המעולה "המגן", אבל אחרי חצי שעה בערך קיבלתי טלפון מהעבודה השנייה שלי... קיבלו הזמנה דחופה מאיזה לקוח וצריכים שאני אבוא למשרד... אז הלכתי בלית ברירה (כי אני כזה בחור טוב שלא יכול לאכזב אנשים שסומכים עליו...) ובלי חשק... כל התקלות האפשריות התרחשו במהלך אותן השעות, מה שגרם לעבודה להתארך מאוד... ב-7 בערב הודעתי לחבר'ה שאני חייב לזוז, צריך להתקלח לקראת הטקס שיש במושב כי מיד אחרי כן אני נוסע לעבודה השנייה...

אז הגעתי הביתה, נכנסתי למקלחת/שירותים ואפילו הספקתי לצרוב שני דיסקים עם סרטים לבן דוד שלי הדפוק שלא יודע לסתום את הפה שלו כשצריך וקיבל ריתוק של 14 יום, יומיים לפני יום עצמאות... מה שכן, כנראה זאת הייתה טעות, כי כשהייתה לי הזדמנות לאכול, לא ניצלתי אותה... משם המשכנו ישר לטקס... כולם חגיגיים כאלה, עם מכנסיים כהות וחולצה לבנה ועם המדבקה הזאת עליה... רק אני הגעתי לשם עם בגדי העבודה שלי... הרגשה לא הכי נעימה בעולם, במיוחד כשאתה גר במושב וכשכולם מכירים אותך... הטקס היה, איך לומר את זה, משעמם... זה לא שיש לי משהו נגד מה שהקריאו שם, אבל זה בדיוק מה שהיה בשנה שעברה ובשנה שלפני כן... למה לא מחדשים קצת? משנים שירים, כותבים דברים נוספים על הנופלים?

לטקסים האלה אני בדרך כלל הולך כדי לפגוש את החבר'ה מהמושב... בד"כ כל הצעירים מתגודדים מאחורה ולפני הטקס ובסיומו כולם מתעדכנים לגבי האחרים... השנה, למזלי, רוב החברים שלי לא הגיעו... מה שהפך את העזיבה שלי את המקום לקלה יותר... משם ישר נסעתי לעבודה...

כשהגעתי לעבודה, נזכרתי שלא אכלתי כלום כל היום ושאני מת מרעב... גם הבחור השני שעבד איתי היה באותו המצב... אז נסעתי לרמלה, העיר הקרובה, לחפש משהו לאכול... והכל היה סגור... ממש מייאש... אפילו הערבים, שהמכולת שלהם תמיד פתוחה, סגרו את העסק... בסופו של דבר מצאתי איזה פיצוציה מסכנה שלא היה בה כמעט שום דבר וקניתי לנו מה שהיה שם, מה שהסתכם בכמה חבילות ביסלי ובקבוק קולה... עם זה העברנו את הרעב... את הלילה עצמו העברנו עם כל סרטי הנופלים בשלושת הערוצים שעוד היו פתוחים אתמול בYES... כשנמאס לנו מהעצב הזה ואחרי כמה סיורים שעשיתי בכל מיני מתחמים של החברה, ישבנו לראות את הסרט "בופור" שהורדתי בסופ"ש... פעם שנייה כבר שראיתי את הסרט... סרט מאוד עוצמתי בשביל סרט ישראלי, עם קצת אפקטים והרבה פוליטיקה...

 יש שתי תגובות למי שרואה את הסרט מיד אחרי שקרא את הספר, כמו שקרה במקרה שלי... הדבר הראשון הוא סוג של אכזבה מקיצוץ של כל מיני חלקים של הספר שלא הופיעו בסרט ואילו הדבר השני, החיובי יותר, זה  שהסרט הופך את הספר ליותר מוחשי, נותן לך פרצופים, קולות ונופים שלא משנה כמה תיאורים היו בספר, הם לא יכולים להתעלות על הויזואליות והסאונד שהסרט מעניק לצופים... בסופו של דבר – אני נהניתי מהסרט, לא ארוך מדי, לא קצר מדי, פה ושם יש אקשן, דרמה, רגעים קומיים ובקיצור – מומלץ בחום... (ומי שמכיר אותי, יודע שאני לא מסוג האנשים שיתלהבו מסרטים ישראליים...)

היום תיערך, כמדי שנה, מסיבת יום העצמאות של המושב... הרבה אנשים, מקומיים ואורחים, ילדים, מבוגרים וזקנים, יבואו בשביל ההופעה של בני המצווה, המתקנים המתנפחים וכמובן, ה"על האש" המסורתי... עד היום, אני חושב שלא פספסתי שום "מסיבה כזאת", גם כשהיינו יוצאים כל החבר'ה לאיזו מסיבה, לא הייתי מוותר על המסיבה במושב ומגיע באיחור אופנתי למסיבה השנייה... השנה, עדיין לא יודע אם אלך... המסיבה מתחילה ככה בשמונה וחצי, ובתשע אני צריך כבר לצאת לעבודה... oh well... תמיד יש פעם ראשונה...

מחר אנחנו מוזמנים לעל האש אצל הקרובים באשדוד... נקום ככה ב-12, נתקלח וניסע לאכול קצת בשר ולספוג אווירה משפחתית... בד"כ אני לא מת על האירועים האלה ("נו קונאן, מה את עושה? סיימת ללמוד? אפשר לעשות עם זה משהו? מה עם תואר שני? מה עם חתונה? בלה בלה בלה..."), אבל בשביל יום העצמאות יש פעם אחת בשנה, ויש שם הרבה אוכל...

וואו... יצא ארוך הפוסט... ככה זה כשמשעמם לך בעבודה...