שבועיים סופר לחוצים עברו עליי...

הם כללו ראיונות, מבחנים, עוד קצת מבחנים, ועבודות בילוש בנוסף לעבודה הרגילה שלי...

זה התחיל לפני שבוע וחצי כשרמבו, הבוס שלי, התקשר אלי וביקש ממני להגיע במיוחד לעבודה כי הוא רוצה לתת לי משימה מיוחדת... מאחר ואני לא יכול לומר לו לא, עשיתי זאת...

מסתבר שהבחור חושב שמחלקת הביטחון שלנו היא סוג של יחידת משנה של היאחב"ל או משהו כזה, כי בזמן האחרון הוא מרבה לתת לחלק מהחבר'ה אצלנו בעבודה משימות בילוש אחרי עובדים סוררים בחברה... זה רק היה עניין של זמן עד שגם אני הייתי צריך להיקרא לדגל... וכך באמת היה...

אז בגדול קיבלתי הסבר על מה שקורה, על עובד חברה שגונב ושרמבו צריך הוכחה מצולמת לגניבה... בשביל זה הוא קרא לי... אז הוא צייד אותי במאזדה 3 כחולה (לא הכי הגיוני בשביל מכונית מעקב...) , בפלאפון ובשתי מצלמות (וידאו וסטילס). למחרת כבר הייתי במעקב וטיילתי פחות או יותר אחרי אותו עובד לאורך כל היום (ולאורך כל המדינה...). אחרי יומיים שלא היה כלום כבר התחלתי לחשוש שהמעקב יגלוש לשבוע שלאחר מכן (מה שלא הסתדר עם כל המבחנים שהייתי אמור לעבור באותו השבוע)...

למזלי, ביום השלישי למעקב, הבחור החליט לגנוב... משום מה, הייתי בטוח שהוא כבר ראה אותי מזמן (בכל זאת, יומיים וחצי רצוף נוסעת אחריו מאזדה 3 חדשה במהירות של חילזון...) אבל מסתבר שהוא לא... באותו היום גם לקחתי את המצלמה החדשה שלי והיא פשוט כיכבה! עשיתי לבחור בוק לאורך כל הזמן שבו הוא גנב מהחברה שלנו... חזרתי מאוחר לעבודה והחיוך של רמבו היה מרוח מאוזן לאוזן... בעיקרון, מבחינה אתית, די הפריע לי כל הקטע של הריגול אחרי הבן אדם... אבל בגלל שמדובר בפרנסה היחידה שלי כרגע, לא יכולתי לסרב, ועצם העובדה שעקבתי אחרי בחור שמוסר זה לא הצד החזק שלו, די מיתנה את ההרגשה הזאת...

בכל מקרה, שלושת הימים הללו היו מתישים... מחמש בבוקר עד עשר-אחד עשרה בלילה... להיות לבד כל היום באוטו (במשך יומיים לאחר מכן הברך השמאלית שלי לא תפקדה בכלל...) מה גם שהם הפריעו לי להתכונן למבחנים שעברתי כמה ימים לאחר מכן לעבודה שאני רוצה להתקבל אליה... העיקר שזה עבר... יש שמועות שבחברה שלנו מדי פעם מתגמלים את עובדי הביטחון על הצלחות כאלה... כנראה אני אצטרך לחכות לחודש נובמבר ולראות אם גם אני אתוגמל... יכול להיות נחמד...

המבחנים היו בסדר... האמת, קצת קשים... אולי בגלל שלא למדתי כמו שצריך לקראתם, אולי בגלל שאני לא מספיק טוב... אין לי מושג בכלל מה הבוחנים מחפשים לראות שם, ככה שאני גם לא יכול לדעת אם הייתי בסדר או לא... אתמול בבוקר הייתי גם בסשן של מבנים פסיכוטכניים... משהו מיותר לחלוטין אם תשאלו אותי... לא נראה לי שהמבחנים הללו יכולים לומר משהו על היכולת שלי לעבוד... כל הדינמיקות הקבוצתיות הללו נראות לי ממש מיותרות, אבל למרות הביישנות שלי דווקא הצלחתי לתפקד שם לא רע... המבחנים עצמם היו מתישים וסיימתי את כל הבלגאן הזה אחרי 7 שעות רצופות בלי הפסקות...

עכשיו נשאר לחכות כמה ימים ולקבל תשובה, אם עברתי שלב או לא... תחזיקו אצבעות...

***

איזה באסה זה כשהצורב שלך מפסיק לעבוד, נכון? ואיזה באסה שצריך ללכת לקנות אחד חדש? ואיזה באסה להגיע לחנות ולחכות שעה וחצי בתור בשביל 3 דקות של קניה? ואיזה באסה להגיע הביתה ולהתחיל לפרק את המחשב בשביל להתקין את הצורב החדש? ואיזה באסה לגלות שברגע שהתקנת את הצורב החדש, הצורה הישן חזר לעבוד?

***

השיר של אפרת גוש זה הדבר הכי טוב ששמעתם במן האחרון ברדיו... נשבע לכם... אני עוד עלול לקנות בטעות את הדיסק שלה...

***

אתמול יצאתי עם אילן לשתות קצת בירה ולדבר... הבחור עדיין מבואס... ניסיתי לעודד אותו כמה שיותר... מצד אחד אני מבין אותו... הוא כבר ראה אותם מתחתנים מתישהו... מצד שני, אני לא מבין למה הוא מנסה להתקדם קדימה, בכל זאת, מדובר במהנדס חשמל, עובד בחברת הייטק, גר בהרצליה עם רכב חדש... הבחור מסודר...במילה אחת - מציאה...

***

הם לא היו אתמול ב"דאבלין", והאמת - חבל... דווקא נראים חבר'ה משעשעים...

זהו להפעם,

נקווה לקבל הודעות משמחות עד הפעם הבאה,

שיהיה שבוע מצויין לכולם...

קונאן.