| |
האקדמיה מאחוריי, החיים מלפני... נשאר רק למצוא את הדרך הנכונה... |
| 4/2008
אטימות
אני בד"כ לא מתייחס ל"נושא החם", אבל בגלל שהנושא כל כך מדבר אליי, אני חייב לכתוב על זה משהו...
הפליטים הסודאנים...
קראתי ושמעתי יותר מדי תגובות, אם זה פה (שימו לב לניסוח של "הנושא החם") ואם זה בתקשורת, שעוסקות ב-למה אסור להכניס אותם למדינה, שהם גיס חמישי נוסף, על אלה שקיימים פה במדינה (ערבי ישראל, החרדים הקיצוניים וכו') ואני חייב לציין שזה לא רק מחליא אותי, זה גורם לי לחוש בושה שאני גר במדינה הזאת...
קודם כל - לא מדובר פה בעליה המונית, עם מספרים של מאות פליטים (אפילו עם אלפים) אפשר להסתדר פה יופי... בואו נגדיר את זה ככה - הם לא יהיו אלה שיחוללו פה שינוי דמוגרפי...
שנית כל - צריכים לזכור למה הם ברחו מלכתחילה מסודאן... בגלל שהערבים שם רדפו אותם... אז למה לעזאזל שלא לתת להם מחסה? אף פעם לא שמעתם את המשפט - "האויב של האויב שלי - חבר שלי"? החברות הזאת אפילו תתחדד עוד יותר מאחר וכאשר אתה מציל את החיים של בן אדם ספציפי, קל וחומר את משפחתו, אותו בן אדם ירגיש אפילו יותר מחוייב לתרום למדינה שהצילה אותו...
בקשר לפאן הכלכלי - יכול להיות שלמרבית הפליטים יש מקצוע כלשהו, אבל במצב שלהם, ממה שאני יודע, הם לא יתנגדו לעבוד בכל עבודה שהיא, מה שיכול להוות פתרון יעיל לבעיית העובדים הזרים... ממילא מגיעים לארץ עשרות אלפי עובדים זרים בכל שנה, אז לא יקרה כלום אם יגיעו פחות תאילנדים, רומנים ופיליפינים וחלק מהמשרות שלהם תינתנה לאותם פליטים מסכנים. ככה גם לא יווצר מצב שהפליטים ירעבו ללחם ויהיו ה"עול" של מדינת ישראל...
אסור לנו לשכוח, אפילו לא לרגע, שאנחנו, טוב לא בדיוק אנחנו, אבל אבותינו חוו את אותו הדבר בתקופה שקדמה לשואה... כאן נכנס אלמנט הבושה... בכל שנה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה מדברים על "לזכור ולא לשכוח" אבל כשמגיעים לרגע האמת - פתאום שוכחים הכל?!? אמנם לא מדובר באותה יבשת, לא אותה תקופת הזמן והיחס לאירועים מצד העולם הינו שונה, זה לא משנה את העובדה שמדובר בפליטים שחוו טבח עם ושסכנה קיומית עדיין מרחפת מעל ראשם אם יוחזרו למדינתם...
בכלל, מדינת ישראל קוראת לעצמה מדינה דמוקרטית ושוויונית ועדיין הצל הזה של חוק השבות עדיין מרחף מעליה ולמעשה גורם לנו להטיל ספק בשוויוניות הזאת עליה מושתת הדמוקרטיה...
ואיך נכנס לפה הסיפור האישי, אתם שואלים? ובכן, בחברה בה אני עובד התחיל לאחרונה לעבוד פליט סודאני... מייקל שמו. בחור חביב לגמרי שאחד מהחברים שלי בעבודה לקח אותו יום אחד טרמפ לתל אביב ובעקבות השיחה בינהם הוא עזר לו למצוא עבודה בחברה שלנו... בחור חביב, סימפטי, כל הזמן מחייך וצוחק, למרות כל מה שעבר ולמרות העובדה שהוא חי פה די לבד... החלטנו במחלקה שלנו לאמץ את הבחור ואנחנו דואגים לו לכל הדברים האפשריים שיעזרו לו להיקלט פה וכמה שיותר מהר... הבחור כבר קלט לא מעט מילים בעברית ואפילו מצליח לקרוא פה ושם... אם כל אלה שמתנגדים לסיוע לפליטי דארפור היו פוגשים אותו, הם היו מבינים די מהר שלא ממש מדובר באויב למדינה ושהלוואי והיו פה במדינה יותר אנשים כמוהו...
זהו להפעם...
יצא פוסט רציני, הא?
זה לא קורה הרבה...
אין מה לעשות...
עד לפעם הבאה,
קונאן.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Konan Mc'konan