| 5/2008
a blast from the past
הזמן: אתמול בלילה.
המקום: רמזור אחד לפני אחרון לפני הכניסה למושב.
הסיטואציה: קונאן חוזר עייף ממשמרת צהריים מעייפת ואת מי הוא רואה עומד לצידו ברמזור? את אייל, חבר ילדות שאותו הוא לא ראה כמה חודשים טובים וגם אז זה לא היה ליותר מדי זמן...
אז כה, לפני כן, אני רק צריך לומר שכשהיינו קטנים, אייל ואני היינו בלתי ניתנים להפרדה, אפילו שהוא תימני ואני אשכנזיפט, היינו סוג של תאומים סיאמיים... הייתי בן בית אצלו בבית ולא היה יום שלא היינו ביחד, עד שהוא עבר בתיכון לביה"ס אחר ומאז די התרחקנו אחד מן השני... מאז נפגשנו פה ושם באירועים מיוחדים, בעיקר כאלה של המושב בחגים, אבל לא יותר מזה + שיחות היומולדת השנתיות...
מפה לשם, אחרי שעיצבנו כמה אנשים שעמדו מאחורינו ברמזור, החלטנו להיפגש במושב אצלו בבית... ההורים שלו, כמו שלי, היו בחו"ל ככה שיש לו בית ריק... אז נסענו אליו הביתה, ישבנו על כמה בירות, דיברנו על מה שקורה בחיים שלנו (לא שהיה לי יותר מדי מה לספר...) והעברנו זכרונות עבר... לא יודע, הבחור כמעט ולא השתנה... נשאר אותו בן אדם... גורם לי לחשוב אם גם אני ככה... אם גם אני נשארתי אותו הקונאן מלפני שתיים עשרה שנה... מעניין איך הוא ראה אותי, כלומר מה היו המסקנות שלו לגבי המפגש הזה... כנראה שלעולם לא נדע... (אלא אם כן גם לו יש בלוג...)
***
הפסח הזה עבר לי די מהר...
כמובן שבלי יותר מדי אוכל בבית, אבל די צפיתי את זה...
אני ואחי לא ממש אוכלים מצות ככה שהוצאנו לחם מההקפאה ולכן לא גווענו ברעב...
בעבודה, עשינו כמעט כל יומיים על האש, כי שם אי אפשר לאכול חמץ... נו טוב, לפחות היה המון בשר...
סדר פסח השנה היה משעשע... המשפחה התפלגה לה וכך אני ואחי מצאנו את עצמנו בליל הסדר אצל דוד שלי במושב. אני חושב שכבר כתבתי פה פעם על המשפחה שלו - חלק ערסים כבדים מרמלה, חלק צפונבונים כאלה מרחובות, חלק גם וגם מגן יבנה ויש את בני הדודים שלי, "האשכנזים", כפי שהם מכונים על ידי הרמלאים.
בקיצור, כשהגענו היו שלושה שולחנות... בשולחן בו אני התיישבתי, התיישב כמובן אחי, שתי הדודות שלי וכל בני הדודים שלי (עם חיזוק של גיסתו הרמלאית של דוד שלי). בשולחן מולנו התיישבו הרמלאים ואלה מגן יבנה ובשולחן השלישי, ישבו דוד שלי, אחיו הרמלאי, אביו ואימו (אני קראתי לו "שולחן הקצינים"). את הסדר ניהל אחיו של דוד שלי אבל אנחנו ממש לא שמו לב למה שקורה בסדר... העברנו צחוקים על הערסים (שמן הסתם צחקו על "הצהובים" מצידם) ורק חיכינו שהסדר יסתיים ושהאוכל יוגש לשולחן.... כשה הגיע, כמובן שגם שם תהיה חלוקה עדתית כשבשולחן שלנו כולם שתו מרק עם קניידלעך ואילו בשולחן השני המנה הפופולרית הייתה טבית (או איך שקוראים לזה...)
האמת, גם אני אכלתי מזה, בכלל, חוץ מקניידלעך, אני די מתעב את האוכל האשכנזי... במיוחד בפסח...
ולא, לא היה גפילטע פיכס... סוג של נקודת אור מבחינתי....
למחרת נסענו לצפון ועשינו על האש עם המשפוחה מהצפון... היה נחמד, אבל הנסיעות האלה של החג פשוט מתישות... עדיף כבר להזמין וזהו...
לסיכום - החג הזה היה די קליל, יחסית לשנים הקודמות... אינשאללה שככה גם יהיה בשנים הבאות...
***
חוץ מזה, אי אפשר שלא להתעלם מהתאריך של היום... כן כן!!! למידורי יש יומולדת! אז מי ששכח לומר לה מזל טוב, מתבקש לעשות את זה במיידי! מזל טוב בובה! (פעם שלישית גלידה  )
***
ליום העצבנות אין לי ממש תוכניות... הוזמנתי כבר לכמה מסיבות, אבל אין לי מושג לאן אני הולך...
לא מתאים לי הבלגאן התל אביבי... למה אין פה שום דבר בסיסה הקרובה?
***
מחר ההורים חוזרים...
וזה די אחלא...
כי ממש נמאס לי להיות האבא-אמא של אחי הקטן... כזה מפונק וחסר אחריות... אחותי אמרה לי שהגיוס שלו לצבא, יומיים אחרי היומולדת שלי השנה תהיה המתנה הכי טובה שאני אקבל השנה... כי מישהו צריך קצת לחנך את הילד הזה...
***
בכל מקרה, שיהיה יום עצבנות שמח לכולם (אפילו גם לרוחמה אברהם בלילא)
אל תאכלו יותר מדי בשר...
קונאן.
נ.ב.
את הקרדיט לפוסט הזה אני זוקף לזכותה של מלי... רק שתדעו...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Konan Mc'konan