|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
שונא להיות מצונן בקיץ... סופ"ש לא קל עבר עליי... זה התחיל באזכרה של דוד שלי שנפטר לפני חודש... נסענו לעכו והיה שם פשוט חם בטירוף... כל המעבר הזה מהחום למזגן לחום ולמזגן עשה את שלו ואתמול כבר התחלתי להרגיש את העקצוצים בגרון... זה לא מנע ממני לנסוע לעבודה, מה שלא תרם למצב הרוח... היום כבר הצינון התפשט לאף והשלים את המשימה. קונאן מנוזל! צינון בקיץ זה הסיוט האוקסימורוני הכי מעצבן שיכול להיות, לפחות מבחינתי... אדון מרפי יושב לו שם בצד ונקרע מצחוק, גברת אירוניה גם מחזיקה את הבטן ורק אני סובל... שתיתי כבר איזה עשר כוסות תה היום ומי שמכיר אותי יודע שאני בכלל לא איש של שתייה חמה... במיוחד לא בקיץ. איזה סרט רע... ומה הכי גרוע בכל הסיפור? שאני יודע שזאת רק ההתחלה...
היום קיבלתי עוד רפורט... הזמנה שלישית לחתונה לשבוע של ה- 8-15/8. הראשונה ביום ראשון של אחות של גיסי (שזה סוג של משפחה ואין לי אפשרות שלא ללכת אליה), השנייה ביום רביעי של בחור מהעבודה (שבמקרה גם הבן של הבוס שלי, מה שאומר שגם לשם אני חייב ללכת) והשלישית יום למחרת, חתונה של בן של מישהו מהעבודה של (שלא הלכתי לחתונה הקודמת של הבת שלו, ככה שלא נעים להבריז שוב...) מה שאומר שפחות או יותר בחודש הבא אני לא ממש עובד בשביל להרוויח כסף, אלא לממן את הבופה ואת הבר הפתוח של החבר'ה הנ"ל... וזה רק הסיפתח... ידוע לי על עוד כמה חתונות/בריתות/בר מיצוות פוטנציאליות לתקופה הקרובה. לא סתם רוב האזרחים במדינה מקבלים את דמי ההבראה שלהם במשכורת של חודש יולי. זה לא באמת להבראה שלך, יותר בכיוון של הבראת החתן X והכלה Y בירח דבש שלהם בתאילנד. וכאן עולה השאלה - מתי כבר לי ישלמו על ההבראה?!?
האחיינית שלי חזרה לעצמה... חזרה לחייך כמו פעם, לצחוק, לשחק, לשיר... פשוט תענוג... שרק ישאר ככה המצב.
בספטמבר יש לאח שלי יומולדת 20. ואין לי מושג מה לקנות לו. חשבתי על ערכת פוקר כזאת משודרגת, כי הוא די נכנס לזה בזמן האחרון ואפילו ניכס לעצמו את ערכת הפוקר הפשוטה שלי... אמא שלי שמעה על הרעיון וטוענת שהיא מפחדת שהוא יכנס לזה יותר מדי... אין לי שום רעיון אחר... הצעות? מישהו?
תגידו, איך זה יצא שיש רק יעד אחד של נופשונים בארץ הזאת?!? כמה פעמים כבר אפשר לנסוע לאילת?!? למה אנשים מזוכיסטים אוהבים ללכת למקום שרק ניצלים בו, רצים ממזגן למזגן ועוד משלמים על כל דבר הון תועפות?!? אני השנה החלטתי לאל נסוע עם החבר'ה מהעבודה לנופשון השנתי באילת... הרי גבות הורמו לעברי, לא מעט פרצופים כועסים מבין החבר'ה הטובים, אבל השנה החלטתי לחסוך את הכסף... גם ככה המצב הפיננסי שלי לאחרונה לא משהו בכלל, אבל הסיבה האמיתית היא שאני פשוט לא מסמפט את העיר הזאת... הייתי מעדיף אפילו לנפוש בקלאנסווה מאשר שם... ושאף אחד מהמתחכמים לא יגיד פה, "מה עם חו"ל?" או משהו בסגנון... כבר אמרתי, אין לי כסף!
אני חייב למצוא כבר עבודה אחרת... נמאס לי כבר לתרץ את העובדה שאני אקדמאי מבוזבז... החלטה חדשה - עד גיל 31, אני חייב למצוא משהו אחר!!! סומך עליכם שתציקו לי בנושא.
עד כאן להפעם. בהצלחה להפועל ולבן סהר, שיהיה לבריאות לכולם, קונאן.
| |
יום מגעיל... אתה יודע שהולך להיות יום מגעיל כשאתה קם בבוקר ואין מים חמים... אתה יודע שהולך להיות יום מגעיל כשאתה הולך לבקר את האחיינית המתוקה שלך רק בשביל לגלות שהיא בדרכה החוצה ויש לך רק 2 דקות לשחק איתה... אתה יודע שהולך להיות יום מגעיל כשהאינטרנט שלך כל הזמן מתנתק ככה סתם בלי סיבה מיוחדת... אתה יודע שהולך להיות יום מגעיל כשאתה כבר בדרך לעבודה ומגלה שכמעט אין דלק באוטו (והתחנה שאתה ממלא בה נמצאת במושב...) אתה יודע שהולך להיות יום מגעיל כשאתה נוסע ועוצר כמעט בכל רמזור... אתה יודע שהולך להיות יום מגעיל כשאתה מגלה שהביקורת של אבא שלך אחרי הניתוח התקיימה ושהניתוח האחרון שהוא עבר לא הספיק ושעכשיו הוא הולך להתחיל סדרה של הקרנות במשך שישה שבועות... אתה יודע שהולך להיות יום מגעיל כשאתה רוצה ללכת אליו ולעודד אותו ובמקום זה אתה צריך ללכת לעבודה הדפוקה שלך...
היה יום מסריח... אחרי שאחותי עדכנה אותי לגבי אבא שלי, קרה לי משהו שאף פעם לא קרה לי בעבר... זה היה באמצע הנסיעה לעבודה... המצב רוח שלי היה די שפוף וברקע התחיל להתנגן השיר everybody hurts שבמקור זה שיר של REM אבל הפעם זאת הייתה הגירסא של להקת הקורז (האיריות היפהפיות שכיכבו לכמה שניות בשנות ה-90). אז זה בא לי בבום... כל ההרגשה הזאת של עצב... חשבתי על אבא שלי ומה שהולך להיות איתו עכשיו ובדיוק הגיע הפזמון ופשוט לא יכולתי לעצור את הדמעה... וזה די מוזר, כי מי שמכיר אותי יודע שאני בנאדם די אדיש... אמנם גם סרטים ממש טובים גם גורמים לי להתרגש ככה ולפעמים לדמוע, אבל אף פעם לא יצא לי לדמוע בגלל שיר... השילוב של השיר והמחשבות על אבא שלי פשוט גמרו אותי... בעבודה סיפרתי רק לאבי, החבר הכי טוב שלי שם (בזמן האחרון אין לי הרבה כאלה שם, לפחות לא כמו פעם...)
מזל שהיום הזה הסתיים... מחר יהיה יותר טוב? מה זה מחר? בעצם מבחינתי זה עוד 4 שעות... יש משמרת בוקר... הלכתי לישון. באנרגיות שליליות... קונאן.
| |
מצעד העשור איך המוסיקה התדרדרה, הא? איזה הבדלי רמות בין שנות ה-90 לבין העשור הראשון של שנות ה-2000! ביום שבת מהצהריים עד הערב עשו "שידור חוזר" של מצעד העשור של שנות ה-90. היה פשוט תענוג להאזין! איזה ייצוג הולם לכל הלהקות האהובות עלי... נירוונה, מטאליקה, אואזיס, R.E.M, רובים ושושנים, הפפרז, רדיוהד, אירוסמית', סאונדגארדן, פרל-ג'אם, הפוג'יז, יו-2 ואפילו קווין... איזו מוסיקה מדהימה! נכון שבין לבין השתחלו שם גם הספייס גירלז, אקווה, בריטני וכו', אבל אפשר לומר שהם יוצאי דופן שאינם מעידים על הכלל... פשוט הייתה מוסיקה טובה (במיוחד אחרי שנות ה-80 האומללות). והנה, אוטוטו מגיע מצעד העשור הראשון של שנות ה-2000 וכשעברתי על הרשימה של 500 המועמדים למצעד שהעמידה ועדת הפלייליסט של גלגל"צ פשוט נהייה לי עצוב... איזה הבדלי רמות! כמעט ואין שירי רוק, הכל, אם לא הרוב אלה שירי MTV זולים, כאלה שבמצעד הקודם הביאו לבריטני ספירס בקושי את המקום ה-24 (שלפי דעתי גם לא הגיע לה...). התפלגות השירים הולכת ככה: 30% היפ-הופ/מוסיקה שחורה, 30% פופ אמריקאן איידול סטייל, 20% שירים "מאגניבים" כאלה שגלגל"צ דחפו לפלייליסט לאורך השנים, 15% שירי רוק ועוד 5% של שאר ירקות ונספחים לענייני שקשוקה... אבל אני לא מאשים את גלגל"צ... אני חושב שהאשם העיקרי זה סיימון קאוול, הבריטי המעצבן ביותר עלי אדמות שהביא לנו את כל תוכניות הריאליטי המעצבנות האלה שפשוט גמרו על ענף המוסיקה בעולם. אני קורא לזה "האיידוליזציה" של המוסיקה העולמית... המצדדים בתוכניות הללו יטענו שככה מתגלים יותר אמנים חדשים בשוק והקהל נחשף אל יותר ויותר אמנים, אבל אני לא מקבל את זה... הרי חלק מלהיות אמן זה הסבל שעובר האמן והדרך הארוכה שלוקחת לו להגיע לטופ, בעזרת עצמו, המילים שלו, הלחן שלו ובעצם האומנות שלו... במקום זה, קם לו דור הקרייאוקי, אלה שלמעשה צוברים את התהילה שלהם על גבם של טובים מהם ועל גבי השירים שלהם שבחלקם עברו שבעה מדורי גיהנום בשביל שהשירים שלהם יושמעו ברדיו (אני לא מדבר על הפקות אלבומים או יציאה למסע הופעות שזה בכלל נחשב ללוקסוס אמיתי). התופעה הזאת אפילו גרמה ללהקות לשנות את המוסיקה שלהם על מנת להתאים עצמם לשוק החדש... קחו למשל את שלושת האלבומים של הרד הוט צ'ילי פפרז שיצאו בשנות ה-2000. קליפורניקיישן הראשון קיבל ייצוג הולם במצעד העשור של שנות ה-2000, ובצדק יש לומר... שירים כמו קליפורניקיישן, סקאר טישיו ורואד טריפין (אין לי כוח לכתוב באנגלית) הם המשך ישיר לאלבומים הקודמים של הפפרז שיצאו בשנות ה-90... ולעומת זאת האלבום שיצא לאחר מכן, by the way, כבר היווה סוג של שינוי בתפיסה ובקונספט - ולכן השירים הופכים פחות פאנק-רוק ויותר פאנק-פופ... באלבום השלישי שלהם בעשור הנוכחי, stadium arcadium (ואני לא מחשיב את האוסף שהם הוציאו בין לבין) השירים בכלל הפכו לשירי פופ מעצבנים, כאלה שבכלל לא מזכירים את השירים של שנות ה-90 מאלבום המופת, blood sugar sex magic... והם לא היחידים, גם למיוז יצא אלבום כזה (הלפני אחרון) וגם יו-2 די נפלו... אז מה אני אומר פה בעצם - שלמרות שהצבעתי למצעד הנוכחי ונתתי את השירים שלי, אני ממש מתלבט אם להאזין למצעד ביום חמישי... אני פשוט לא רוצה להתאכזב... נראה לי שעדיף לשמוע שוב את המצעד של שנות ה-90 וזהו... כי על איכות אסור להתפשר, לא?
אלה השירים שאני בחרתי מתוך האופציות שניתנו לי ע"י ועדת הפלייליסט של גלגל"צ: (הסדר הוא אקראי בלבד) Drive - Incubus Fallin' - Alicia Keys Beautifull Day - U2 Californication - Red Hot Chili Peppers In The End - Linkin' Park Stan - Eminem Lonely Day - System Of A Down Supergirl - Reamonn Unintended - Muse We Come 1 - Faithless לא לשכוח שאני בחרתי פה שירים מהמבחר שניתן לי ע"י החבר'ה מגלגל"צ... ובכוונה לא בחרתי עוד שירים של הפפרז, ומיוז, כי רציתי שיהיה מגוון...
ומה איתכם? מה העשירייה שלכם?
| |
דפים:
|