השבוע האחרון לא היה מהטובים...

איזה וירוס תפס אותי וחזק... זה התחיל עם שיעולים חזקים, עבר לצינון חריף (עד עכשיו אני "מלקק את הפצעים" באף), המשיך עם כאבי ראש, חזר לשיעולים ועכשיו נשארו קצת שאריות צינון...

זה לא אומר שלא הלכתי לעבודה... העדפתי ללכת לעבודה ולסבול מאשר להפסיד יותר מדי כסף... כמה קפיטליסטי מצדי... על הדרך הדבקתי איזה חצי מחלקה... כמה מניאק מצדי...

מסתבר שזה עבר גם למשפחה... אחותי והאחיינית שלי גם "זכו" להנות מהתופעה... אבל מה אני אעשה? זה לא בכוונה...

השבוע גם אבא שלי הלך לביילינסון לקבל תדרוך על מה שהוא הולך לעבור בקרוב... הטיפול שלו יתחיל בערך באמצע פברואר ואמור להימשך במשך 6-7 שבועות (לפי מידת הצורך) כשבכל יום במהלך השבוע הוא יצטרך להגיע לבית החולים. ממה שאמרו לו, בהתחלה הוא יוכל להגיע בעצמו לטיפולים, אבל ככל שזה ייתמשך, הוא כבר יצטרך לקבל עזרה... אז התחלתי לשמור על ימי החופש שלי... אין ברירה... אני האופציה היחידה.

 השבוע החלטתי לפנק את עצמי וקניתי סלון חדש!

כבר כמה זמן שאני מתלבט בנושא והשבוע "אזרתי אומץ" והחלטתי ללכת על זה... מה שדחף אותי לזה היה כשדיברתי לפני איזה שבועיים עם מייקי אחרי שראינו את "אווטאר". הוא העיר לי משהו על זה שהוא עדיין לא ביקר אצלי בבית... חשבתי על זה כמה שניות ואז אמרתי לו: "אתה יודע מה? לא נראה לי שאף אחד ביקר אצלי מאז שעברתי לקרוואן..."

וזה באמת נכון... משום מה, אני גר שם יותר משנה וחוץ מביקור אחד של בן דוד שלי בפסח, אף אחד לא התארח אצלי... אפילו ההורים שלי בקושי נכנסו לשם... וזה מוזר, כי כשגרתי בב"ש למשל, תמיד הזמנתי אלי חברים הביתה... מצד אחד זה די סבבה, כי לא צריך להשתולל עם הניקיונות וזה מאוד "חסכוני", אבל מצד שני, הקטע החברתי מאוד מעיק...

אז אחרי שיגיע הסלון, אני מתכוון לשנות את הסטאטוס קוו... זה לא אומר שאני הולך להרים שם מסיבות, אבל כמו שחכמים ממני אמרו פעם "הייאוש נעשה יותר נוח"... אמנם זה חור, אבל לפחות שיהיה יותר נוח לחברים שיבואו לבקר...

אמנם היה שבוע מסריח, אבל הסוף שלו היה מתוק...

אתמול באו אלינו הקרובים מהצפון לרגל חגיגות השנה של האחיינית המתוקה שלי... היה מאוד מעייף, אבל היה כיף לשבור קצת את השיגרה...

בסוף היום היינו על סף קריסה, אבל זה לא מנע מאיתנו לשבת ולראות את גירוש השדים הגדול ביותר שנראה על המסך מאז "מגרש השדים"... כמובן אני מדבר על ההדחה של שרה לוין מהאח הגדול... לא פעם ולא פעמיים היא זכתה לקבל ממני את הכינוי הלא מחמיא של "השטן בהתגלמותו" ואני חייב לציין שאני חושב שהיא לא סתם זכתה בכינוי הזה... היא פשוט אישה רעה! יש כאלה שיקראו לזה "פולניות יתר" או משהו כזה, אבל בתור נכד לסבתא סופר-פולניה, אני חייב לציין שאם זה ככה, נעשה פה עוול גדול לכל יוצאי פולין וצאצאיהם... הרוע והרעל שיצא לה מהפה פשוט הדהים אותי בכל פעם מחדש. סבתא שלי ז"ל (שלא הייתה פולניה) אמרה לי פעם: "אם אין לך מה לומר - אל תדבר"... אז שרה כנראה לא שמעה את המשפט הזה, וגם כשלא היה לה מה לומר, היא דאגה לפלוט איזה משפט ארסי נגד אלירז/גואל/פותנה/עדנה/אלין (מחק את המיותר) ולפעמים אפילו נגד בני בריתה!!!

היא שיחקה בהתחלה על כרטיס הזקנה החביבה ועשתה את זה בהצלחה, אבל ברגע שהחלו להצטמצם הדיירים בבית התחיל להתגלות הפרצוף האמיתי של גברת לוין.

נסכם עם מה שאחותי אמרה אחרי ההדחה במוצ"ש: "איזה כיף, איזה כיף..." (ותודה להדס מהישרדות על המשפט...)

זהו...

שיהיה שבוע טוב לכולם...

עם כמה שיותר גשם וכמה שפחות צינון...

קונאן.