איך אתה יודע שהרבה זמן לא נכנסת לבלוג שלך? שכשאתה נכנס לבלוג שלך ב-27 לחודש ומקבל הודעות על שדרוג מערכת בישרא שיחולו בלילה של ה-13 לחודש...

כן כן... אני יודע... עבר הרבה זמן מאז שכתבתי פה... אבל אין לי ברירה... יותר נכון, אין לי זמן לזה... בין העבודה, החדר כושר (שחזרתי אליו לפני שבוע אחרי 3 חודשים של בטלה),רופא שיניים, אירועים משפחתיים רבים, חגים וכו' אין לי ממש זמן לכתוב פה... והאמת, אין יותר מדי על מה לכתוב... עכשיו כשאני מסתכל אחורה, אני לא מאמין שהצלחתי לכתוב בכל יום פוסט ואפילו יותר... איך לעזאזל עשיתי את זה?

בכל אופן, לא השתנו יותר מדי דברים בזמן שנעדרתי...

העבודה נשארה אותה עבודה... (בקרוב ייתכן פוסט עבודה... על החבר'ה שם...) לאט לאט אני מפחית בכמות העבודות שלי... משאיר לעצמי יותר זמן כמו ללכת לחדר כושר... זה לא קל לחזור אחרי שלושה חודשים של בטלה ואכילה (הרבה חגים), אבל אין מה לעשות, צריך לשמור על הבריאות, לא? המדריכים שמחו לראות שחזרתי... בכל זאת, במשך שנתיים היינו נפגשים 3-4 פעמים בשבוע לדיוני ספורט, פוליטיקה ומה לא בעצם...

אני לא יודע אם כתבתי פה בנושא, אבל לא מזמן הועלתה האפשרות שאני ואחותי נעשה מעין "כיסאות מוזיקליים" בבתים... מה זה אומר? זה אומר שאחותי תשפץ את הבית של סבא שלי ז"ל ותעבור לגור שם ואני אעבור לקרוואן שלה ושל נונו... זה לא שינוי כזה גדול, אבל גם זה משהו, כי כבר ממש מחניק לי פה... אחותי תיכננה לחסוך קצת כסף ולשפץ את הבית בקיץ ולעבור לשם... מאז השתנו התוכניות וכנראה שלבית יעברו לגור חברים של ההורים שלי שנקלעו לצרות רפואיות וכלכליות... אחותי ממש מבואסת מזה... אני קצת פחות... יתן לי מוטיבציה לחפש פתרון אחר למגורים...

בלי שום קשר, בשיחה שלי עם מייקי אתמול, הועלתה האפשרות ששנינו נשכור דירה באיזור רחובות, שיהיה קרוב לעבודה שלי ושלו... אני כרגע לא רוצה, בין היתר בגלל שאת הכסף שאני חוסך אני רוצה להשקיע ברכב טוב... גם העניין שמייקי קצת עצבן אותי לאחרונה, מוסיף לזה... (אם אחד החברים הכי טובים שלכם לא היה מספר לכם על זה שאחותו מתחתנת ואתה שומע על זה יומיים לפני החתונה, לא הייתם מתעצבנים?)

לא מזמן פתחתי בלוג חדש... תרגעו... זה לא מה שאתם חושבים... זה בלוג שבו אני כותב בעיקר על ספורט... אני לא כותב פה בנושא הזה בעיקר בגלל העובדה ש 95% מכלל הקוראים שלי הן בכלל קוראות שלא ממש מעניין אותן הדברים האלה... אז למי שכן מתעניין בספורט מוזמן לקרוא, להגיב ולומר מה שבא לו... כי האמת, ממש שומם שם...

עוד שבועיים פלוס מינוס אני מקבל תואר! מעניין מי ינאם בטקס של המחלקה שלי, מה הם יאמרו לכל הבוגרים החדשים ואיזה טיפים הם יתנו לכל הפקידות והמאבטחים מביננו (ויש לא מעט כאלה...)

חג שבועות היה פנטסטי... אמנם בערב החג עבדתי בלילה, אבל זה לא מנע ממני לקום ב-10 בבוקר, לצפות בתהלוכת העגלות המסורתית של ילדי המושב והכי חשוב, להשפריץ מים עליהם, על המשפחה ועל השכנים... כל שנה מחזירה אותי 15 שנה אחורה, כשאני הייתי ילד ומסעתי בעגלות הללו... שבועות תמיד היה ותמיד יהיה החג הכי אהוב עליי... רק חבל שהוא חל רק פעם אחת בשנה...

***

ככה נראים ימי ראשון בבוקר שלי בשבועיים האחרונים:

נסיים בברכת "אין לי מה לומר לכם השבוע"

שיהיה שבוע מצויין לכולם...

קונאן.

כשאתה יודע שכמות החגיגות שאתה תנכח בהן בחג הקרוב שואפת לאפס, אין לך על מה לחשוב מלבד "שיעבור כבר החג הזה..." ככה זה... אני יודע, אני בחרתי לעבוד בחג, אבל עדיין... המחשבות קיימות...

אתמול היה יום עמוס ביותר...

דווקא קמתי יחסית מאוחר, ב-11 (הלכתי לישון גם מאוחר, ככה זה כשאתה סהרורי בחצי מהשבוע) ותכננתי לעשות לעצמי איזה מיני מרתון של הסידרה המעולה "המגן", אבל אחרי חצי שעה בערך קיבלתי טלפון מהעבודה השנייה שלי... קיבלו הזמנה דחופה מאיזה לקוח וצריכים שאני אבוא למשרד... אז הלכתי בלית ברירה (כי אני כזה בחור טוב שלא יכול לאכזב אנשים שסומכים עליו...) ובלי חשק... כל התקלות האפשריות התרחשו במהלך אותן השעות, מה שגרם לעבודה להתארך מאוד... ב-7 בערב הודעתי לחבר'ה שאני חייב לזוז, צריך להתקלח לקראת הטקס שיש במושב כי מיד אחרי כן אני נוסע לעבודה השנייה...

אז הגעתי הביתה, נכנסתי למקלחת/שירותים ואפילו הספקתי לצרוב שני דיסקים עם סרטים לבן דוד שלי הדפוק שלא יודע לסתום את הפה שלו כשצריך וקיבל ריתוק של 14 יום, יומיים לפני יום עצמאות... מה שכן, כנראה זאת הייתה טעות, כי כשהייתה לי הזדמנות לאכול, לא ניצלתי אותה... משם המשכנו ישר לטקס... כולם חגיגיים כאלה, עם מכנסיים כהות וחולצה לבנה ועם המדבקה הזאת עליה... רק אני הגעתי לשם עם בגדי העבודה שלי... הרגשה לא הכי נעימה בעולם, במיוחד כשאתה גר במושב וכשכולם מכירים אותך... הטקס היה, איך לומר את זה, משעמם... זה לא שיש לי משהו נגד מה שהקריאו שם, אבל זה בדיוק מה שהיה בשנה שעברה ובשנה שלפני כן... למה לא מחדשים קצת? משנים שירים, כותבים דברים נוספים על הנופלים?

לטקסים האלה אני בדרך כלל הולך כדי לפגוש את החבר'ה מהמושב... בד"כ כל הצעירים מתגודדים מאחורה ולפני הטקס ובסיומו כולם מתעדכנים לגבי האחרים... השנה, למזלי, רוב החברים שלי לא הגיעו... מה שהפך את העזיבה שלי את המקום לקלה יותר... משם ישר נסעתי לעבודה...

כשהגעתי לעבודה, נזכרתי שלא אכלתי כלום כל היום ושאני מת מרעב... גם הבחור השני שעבד איתי היה באותו המצב... אז נסעתי לרמלה, העיר הקרובה, לחפש משהו לאכול... והכל היה סגור... ממש מייאש... אפילו הערבים, שהמכולת שלהם תמיד פתוחה, סגרו את העסק... בסופו של דבר מצאתי איזה פיצוציה מסכנה שלא היה בה כמעט שום דבר וקניתי לנו מה שהיה שם, מה שהסתכם בכמה חבילות ביסלי ובקבוק קולה... עם זה העברנו את הרעב... את הלילה עצמו העברנו עם כל סרטי הנופלים בשלושת הערוצים שעוד היו פתוחים אתמול בYES... כשנמאס לנו מהעצב הזה ואחרי כמה סיורים שעשיתי בכל מיני מתחמים של החברה, ישבנו לראות את הסרט "בופור" שהורדתי בסופ"ש... פעם שנייה כבר שראיתי את הסרט... סרט מאוד עוצמתי בשביל סרט ישראלי, עם קצת אפקטים והרבה פוליטיקה...

 יש שתי תגובות למי שרואה את הסרט מיד אחרי שקרא את הספר, כמו שקרה במקרה שלי... הדבר הראשון הוא סוג של אכזבה מקיצוץ של כל מיני חלקים של הספר שלא הופיעו בסרט ואילו הדבר השני, החיובי יותר, זה  שהסרט הופך את הספר ליותר מוחשי, נותן לך פרצופים, קולות ונופים שלא משנה כמה תיאורים היו בספר, הם לא יכולים להתעלות על הויזואליות והסאונד שהסרט מעניק לצופים... בסופו של דבר – אני נהניתי מהסרט, לא ארוך מדי, לא קצר מדי, פה ושם יש אקשן, דרמה, רגעים קומיים ובקיצור – מומלץ בחום... (ומי שמכיר אותי, יודע שאני לא מסוג האנשים שיתלהבו מסרטים ישראליים...)

היום תיערך, כמדי שנה, מסיבת יום העצמאות של המושב... הרבה אנשים, מקומיים ואורחים, ילדים, מבוגרים וזקנים, יבואו בשביל ההופעה של בני המצווה, המתקנים המתנפחים וכמובן, ה"על האש" המסורתי... עד היום, אני חושב שלא פספסתי שום "מסיבה כזאת", גם כשהיינו יוצאים כל החבר'ה לאיזו מסיבה, לא הייתי מוותר על המסיבה במושב ומגיע באיחור אופנתי למסיבה השנייה... השנה, עדיין לא יודע אם אלך... המסיבה מתחילה ככה בשמונה וחצי, ובתשע אני צריך כבר לצאת לעבודה... oh well... תמיד יש פעם ראשונה...

מחר אנחנו מוזמנים לעל האש אצל הקרובים באשדוד... נקום ככה ב-12, נתקלח וניסע לאכול קצת בשר ולספוג אווירה משפחתית... בד"כ אני לא מת על האירועים האלה ("נו קונאן, מה את עושה? סיימת ללמוד? אפשר לעשות עם זה משהו? מה עם תואר שני? מה עם חתונה? בלה בלה בלה..."), אבל בשביל יום העצמאות יש פעם אחת בשנה, ויש שם הרבה אוכל...

וואו... יצא ארוך הפוסט... ככה זה כשמשעמם לך בעבודה...

טוב, הרבה זמן לא כתבתי פה... והאמת שלא ממש שמתי לב לזה עד שכמה עלמות חן העירו את תשומת ליבי... אז שאני אאכזב אותן?!?

האמת, אין מה לספר...

סתם שבוע כזה מעיק... לא עשיתי שום דבר מעניין מלבד ללכת להפגנה בבאר שבע אל מול בית המשפט שם ביחד עם עוד כמה מאות מושבניקים על מנת להביע מחאה על המעצר של החוואי, שי דרומי, שנעצר אחרי שירה לעבר בדואים שפרצו לו לחווה והרג אחד מהם. אין לי כוח להיכנס לכל הסיפור, כי דנתי בנושא הזה בהרבה פורומים באינטרנט והאמת שדי נמאס לי לנסות לשכנע אנשים... בגדול, גם המשפחה שלי סבלה וסובלת מתופעת הגניבות... גם אנחנו עושים כמה שאפשר על מנת למנוע את אותן הגניבות, אבל מה לעשות, אנחנו לא סופרמנים, וכשהמשטרה והמדינה לא תורמת בגרוש ולא עוזרת, אין פלא שהמצב מגיע לכך שחקלאים פונים לדרכים אלימות קיצוניות... ומי שהכי מעצבנים אותי, הם אותם יפי נפש שמדברים על ערכים ועקרונות וששופטים את האירועים כפי שהם רואים אותם בחדשות... הם בחיים לא ידעו מה זה לראות את אבא שלך ואת השכנים שלך מיואשים לגמרי, חסרי אונים ועל סף התמוטטות עצבים... הם לא ידעו מה זה לעבוד כל היום ולשמור כל הלילה, הם לא ידעו מה זה לאבד בקלות כזאת את הכסף לקניות בשבוע הבא... המצב שלנו עוד יחסית בסדר, אבל יש חקלאים שהתמוטטו כלכלית לגמרי בגלל הגניבות האלה...

עצוב...

פשוט עצוב...

***

ונעבור לדברים יותר משמחים...

אתמול בצהריים אמא שלי סיפרה לאחותי מה הם אכלו כשחברים שלהם מאבן יהודה אירחו אותם ואת החבר'ה שלהם לארוחת ערב... אמא שלי ציינה שהם הגישו שלושה סלטים שונים: רימונים, כרובית ואפרסמון... אבא שלי שמע את השיחה והוסיף: "כן, אבל לכולם היה את אותו הטעם..." אני כמובן לא התאפקתי וישר הערתי: "כן... מגעיל..."

את הפרצוף העצבני של אבא שלי אני לא יכול לשים פה, אבל הוא די דמה לסמיילי העצבני שיש פה בישרא...

***

אתמול, אחרי שהפרק של האוס הסתיים הייתי משועמם... חיפשתי מה לעשות, אבל שום דבר לא עלה... בלית ברירה החלטתי לעבור לטלוויזיה... כמובן שלא היה מה לראות... מפה לשם, איכשהו הממיר נעצר שוב על ערוץ 3. אמריקן איידול, הכוכב נולד של האמריקקים, בדיוק שודרה. מי שמכיר אותי, יודע עד כמה אני סולד מהתוכניות הללו, בעיקר כל הXXXXX נולד למינהם, אבל מאחר ולא היה לי מה לראות ומאחר שקיבלתי המלצות ממישהי מסוימת שאמרה ששלב האודישנים שלהם הוא טוב, החלטתי לראות... ומה? אני חייב לציין, היה פשוט קורע מצחוק. עזבו את השופטים הלא קשורים (פאולה עבדול? היא לא הייתה זמרת בשנות השמונים או משהו כזה?), כל המוזרים של אמריקה מגיעים לשם?!? בישראל בדרך כלל אלה הערסים ששולטים באודישנים לכוכב נולד, אבל שם הרפרטואר של הפריקים יותר מגוון ומשעשע... היה שם אחד שנראה ממש כמו גולום משר הטבעות ואחד השופטים אמר לו שהוא נראה כמו יצור מהג'ונגל... בשלב מסוים כמעט הייתי על הריצפה...

בכל מקרה - זה המלך שלי - ניקולס!

הוא עוד יופיע הרבה בטלוויזיה בעתיד... רוב הסיכויים בחשד להיותו רוצח סדרתי או משהו בסגנון, אבל גם זה משהו...

***

השבוע התחילה עוד תוכנית של ריקודים בערוץ 2... רבאק! אנשים! אם אתם כל כך אוהבים ריקודים אז לכו לרקוד! לכו למועדונים, דיסקוטקים, חוגי סלסה וכו'! למה אני צריך לסבול כל יומיים תוכנית אחרת של ריקודים!

בכל מקרה, השבוע יצא לי לראות אותה רוקדת ביו טיוב... כישרונית הילדה, לא?

אז זה מה שאתן עושות כשאתן מנקות את הבית, הא?

***

סתם משהו משעשע שראיתי ביו טיוב... הכותרת שלו ביוטיוב הייתה The Gayest YouTube Video Ever!

אתם תשפטו בעצמכם...

***

חוץ מזה, השבוע ראיתי את "ילדי המחר" עם קלייב אואן. איך זה שהבריטים עושים את סרטי האפוקליפסה הטובים ביותר?

בכל מקרה, סרט ממש טוב, מראה לנו עולם בלי ילדים... רק המחשבה על עולם שכזה מעציבה אותי... ילדים זה שמחה! ומי שחושב אחרת לא יודע על מה הוא מדבר!

***

קשה באימונים - קל בקרב?

זהו,

שיהיה שבוע מצויין לכולם...

עד לפעם הבאה,

קונאן.