|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
ימי הקיץ החמים
מתי מגיע כבר החורף?!?
נמאס מהחום הזה...
האמת, בסביבות השעה 7 ורבע מתחילה בריזה אדירה אצלנו במושב, ככה שלטייל בשדות הפתוחים שווה לסבול את שאר שעות החום המטורפות האלה, אבל אני לא יודע עד כמה זמן זה יחזיק מעמד מבחינתי, אני איש של חורף, ככה זה תמיד היה וככה זה תמיד יהיה... איך אומרים החבר'ה: נמר לא יחליף את חבורבורותיו...
אתמול הייתה לי שיחת טלפון קשה עם בן דוד שלי. השבוע יש אזכרה של 30 יום למות דודי (אבא שלו) ודיברנו ביננו על המצב ואיך מסתדרים המשפוחה ובאמצע הוא התחיל לבכות ולא ידעתי מה לומר לו... מילא אם הייתי עומד לידו, הייתי יכול לחבק, לעטוף... אבל מה עושים במצב כזה בטלפון, מה כבר אפשר לומר שלא ישמע כאילו נלקח מספר הקלישאות הגדול? עצוב לי עליו... ההבדל בגיל ביננו עומד על 3 חודשים בלבד. תמיד היינו החברים הכי טובים במשפחה, אבל עדיין לא ידעתי מה לומר לו. אמרתי לו שאחרי שהמצב ירגע קצת, הוא צריך לבוא להתאוורר קצת במושב. הוא פעם עשה את זה ונהנה (ביננו, מי לא נהנה לגור במושב?) אבל עכשיו המצב שונה. הוא אומר שהוא לא יכול להשאיר את דודה שלי לבד... אני מבין אותו מצד אחד, אבל מצד שני אני חושב שמתישהו הוא יצטרך להבין שהוא צריך גם לחשוב על עצמו. יש לו שני אחים גדולים שיכולים גם הם יותר לתרום, אבל לך תגיד את זה לבן אדם, ועוד אחד שנמצא באבל...
חזרתי אתמול לעבודה אחרי שלושה שבועות של חופש.
היה חופש טוב, מונדיאל וכאלה אבל בסופו של דבר, די השתעממתי. האחיינית שלי חזרה לעצמה רק בסוף החופש ככה שהמצב בבית היה די מתוח ולא הכי נעים...
ככה שהחזרה לעבודה לא הייתה הכי מבאסת בעולם... כל מי שראה אותי בעבודה התנהג כאילו חזר הדוד שלו מאמריקה אחרי 30 שנה... כולה שלושה שבועות... אפילו שאני לא הכי סובל את העבודה שלי, היה טוב לחזור, לראות את החבר'ה, לשמוע רכילויות וסתם להעביר צחוקים...
גם קפצתי לביקור אצל הבעלים של החבר'ה (AKA הבוס הגדול). אחרי שעברתי את הניתוח, כנראה מישהו סיפר לו על זה או משהו כזה, כי הוא אישית התקשר אליי ושאל לשלומי... רק שתבינו, הבן אדם מולטי מיליונר, חבר במועדון החברים של נוחי דנקנר, יש לו איזה עשרות חברות על הראש מלבד החברה שלנו, אבל הוא עדיין מוצא את הזמן לשאול לשלומם של העובדים שלו... הדבר ממש ריגש אותי... גם נתן לי תחושת עידוד לכך שאם הבוס מכיר אותי מספיק טוב, כדי שאני אוכל ללכת אליו בבוא הזמן לבקש שדרוג בתפקיד, הוא גם יידע מי אני...
לפני הניתוח הכנתי לי מלא סדרות, סרטים וספרים (היה שבוע הספר ומלא מבצעים) על מנת להעביר איתם את הזמן, אבלמשום מה כמעט ולא נגעתי בהם... יכול להיות שזה סמפטום מהניתוח או משהו כזה, פשוט לא התחשק לי...
מה שכן, ראיתי המון טלוויזיה...
אז על מה אני ממליץ?
קודם כל נתחיל עם סידרה קצרה ביותר (6 פרקים) שאין לי מושג אם תחזור לעונה שניה, אבל אותי היא שעשעה... מדובר בסידרה "עברייני על" שמשודרת/שודרה בYES. באנגלית נדמה לי שקוראים לה MISFITS או משהו כזה. בקיצור, מדובר בחבורה של צעירים עבריינים באנגליה שמקבלים כוחות על במהלך עבודות שירות שהם מבצעים... הגירסא הבריטית ל"גיבורים", רק בצורה משעשעת. הכי קורע אותי שם זה השחקן רוברט שינן, לפי דעתי הוא יהיה אחד הכוכבים הבאים באנגליה...
סידרה נוספת שראיתי זאת "הבטן הרכה". נדמה לי שהיא גם משודרת בYES, אבל אני אישית הורדתי את הפרקים מהאינטרנט (UNDERBELLY בלועזית). הסופראנוס האוסרלי, רק שהפעם מדובר בסידרה שמספרת סיפור אמיתי לגמרי ולא פרי דמיונם של כמה תסריטאים משועממים. ומי שחובב סדרות אוסטרליות (קרוב רחוק, בנות מקלאוד, שכנים שכנים וכו') יהנה לפגוש כל מיני שחקנים מוכרים מן העבר. מסתבר שגם בתעשיית הטלוויזיה האוסטרלית, כמו התעשייה הישראלית, אותם שחקנים משחקים באותן הסדרות... אבל לי זה לא איכפת... בתוך שלושה ימים סיימתי את העונה הראשונה...
בעת ביקוריי אצל ההורים יצא לי לראות איזו סידרה שמשודרת בHOT ושמה בישראל הוא TLV, סוג של ריאליטי (סוג של ריאליטי בגלל שזה יותר נראה לי יותר מדי מבויים בשביל להיות ריאליטי נטו) על 4 צעירים שמנסים את מזלם בעיר הגדולה תל אביב בתחום הבידור. כל אחד מהחבר'ה (3 בנות ובן) מקבלים דירה משודרגת במרכז תל אביב (רחוב ריינס אם אני לא טועה) ומקבלים גם "ראיונות עבודה" במקומות עבודה הקשורים בתעשייה (פנאי פלוס, ערוץ הספורט, רדיו 103FM ומשרד יחסי ציבור כלשהו) כשכמובן כולם בסופו של דבר עוברים את הראיונות ומתחילים לעבוד... כמו שאמרתי, זה נראה מאוד מבויים, אבל לי זה לא משנה... העביר לי טוב את הזמן...
ואיך אפשר בלי הישרדות... יאללה, שיעיפו את הדן מנו הזה?!? אם הם לא עושים את זה בפרק הבא, הם החבורה הכי פאתטית שנראתה אי פעם במשחק... במיוחד אחרי שהעיפו את מרינה... מילא את אנגלנדר, אבל למה את מרינה?!? כמה שסימפטתי את מעיין (בגלל המראה שלה, פשוט בחורה כובשת...) היא פשוט מבלבלת בשכל... אם אני הייתי תקוע איתה על אי בודד נראה לי שהייתי מתחרפן אם בכל בוקר היא הייתה מתחילה לשיר לי את שיר הבוקר שלה... רק שבשבקין וגולד לא יעופו... הכי מצחיקים בשבט... כל קטע עדות שלהם קורע אותי מצחוק...
טוב, עד כאן להפעם...
מיקה, ביקשת אז לא חיכיתי עוד חצי שנה עד לפוסט הבא...
שיהיה שבוע מצוין לכולם.
עד לפעם הבאה, אִילָה לִיקָה....
קונאן.
| |
הימים האחרונים
לא יצא לי לכתוב בימים האחרונים... גם לא היה לי יותר מדי, וגם לא היה לי יותר מדי זמן בשביל זה... אפילו את האחיינית שלי לא ראיתי איזה ארבעה ימים רצופים, שזה בכלל שיא שלכשעצמו...
היום היה ארוך ומתיש... נסעתי עם אבא שלי לבית החולים לעבור את הניתוח בגרון... משום מה החליטו לשים אותו בסוף הרשימה (saving the best for last?) ובגלל זה פשוט התייבשנו שם בחדר... לא הייתי רוצה להיות במקומו באותן שעות... גם ככה הוא היה לחוץ לגמרי, אז למתוח את הבנאדם עוד כמה שעות נוספות, במיוחד כשהוא נמצא בצום של יותר מ-12 שעות - נראה לי מוגזם לגמרי... הוא כבר התחיל לתרגל את השתיקה הכפוייה שלו של אחרי הניתוח עוד לפני הניתוח... לא רצה לדבר עם אנשים בפלאפון, אז הייתי על תקן המזכירה שלו והמרגיע הרשמי של סבתא שלי... עם שלושה פלאפונים שונים ניהלתי את כל המידע שהגיע אלי לכל הנמענים האפשריים: משפחה, חברים, עבודה וכו'...
בשעה 1 ומשהו (הגענו לשם לפני שמונה בבוקר!!!) באו לקחת אותו לחדר ניתוח וכעבור כ-50 דקות סוף סוף הסכימו לנתח אותו... הניתוח עבר יחסית מהר (כשעה פלוס מינוס) אבל ההמתנה להתאוששות היה ארוכה הרבה יותר, מה גם העובדה שבשעה 1500 נעלמו כל האחיות והמנהלים של הקבלה של חדרי הניתוח והתאוששות (סיימו משמרת ואין להם מחליפים) גרמה לכך שלא היה לנו מושג מה קורה איתו בהתאוששות וזה די ביאס ועיצבן אותי ואת אמא שלי שהצטרפה כשעה לפני כן...
בשעה 4 וחצי הוא יצא בשעה טובה ונראה סבבה... אז ירד מד הלחץ המשפחתי ואני חזרתי הביתה... השלמתי כמה שעות עם האחיינית המגניבה שלי (למדה למחוא כפיים!) ובעיקר נחתי...
עכשיו נשאר לקוות שהתוצאות של הניתוח שיגיעו תוך שבועיים יהיו חיוביות... מגיע לנו קצת נחת...
חגיגות היומולדת שלי השנה היו די רגועות... יותר עם המשפחה (על האש וכאלה) ופחות עם חברים... האמת, משום מה השנה הרבה חברים שלי בחרו משום מה לחגוג את יום ההולדת שלי בחו"ל... מה? היה דיל מיוחד ב-3/12?
לא נורא... אני שרדתי... יצאתי לפאב עם כמה חברים טובים לשתות קצת (אבל ממש קצת) וקיבלתי קצת מתנות (ערכת פוקר, סטרימר לטלוויזיה, עציצים ועוד...) ובעיקר נחתי... בגילי, מנוחה זה דבר חשוב, לא? 
סוף סוף השעון שלי חזר מתיקון... שלושה שבועות הייתי בלי שעון... ואני חייב לציין שאני די לא מתפקד בלי שעון... כמות האיחורים שלי לעבודה באותה תקופה עלתה בצורה הזוייה... אבל לפחות היה תירוץ טוב, לא?
איזה בליינד סייד היה היום בהישרדות, הא?!? העונה הזאת פשוט חזקה ביותר... לא יעזור מה שיגידו לי, מדובר בתוכנית הריאלטי הטובה ביותר!!! ואפילו הגירסא הישראלית מתחילה להיראות כמו שצריך... שמעתי שהתחילו כבר עם אודישנים לעונה רביעית... אין יותר מרוצה ממני...
זהו זה להפעם...
אני חייב ללכת לישון,
גם מחר יש יום ארוך... משמרת בוקר, בית חולים ובת מצווה בצפון בערב...
עד הפעם הבאה,
רק בריאות!
קונאן
| |
הרהורים של 11 וחצי בלילה
למה לעזאזל אף אחד לא הזהיר אותי שגיימר זה חרא של סרט?
אומרים שכגודל הציפיות - ככה גם גודל האכזבה... מה זה אומר על המשפחה של גלעד שליט? למה כל פעם מטפחים תקוות כאילו הנה זה בא ובסוף הכל מסתבר ככלום אחד גדול...
6 ימים אחרי היומולדת שלי אבא שלי עובר ניתוח שלישי להורדת תאים סרטניים בגרון... אנחנו כולנו מחכים כבר ליום שאחרי...
נקודת האור היחידה שלי כרגע בחיים היא האחיינית שלי... אם פעם הייתי מנצל את הזמן הפנוי שלי לקרוא ספר או לראות טלוויזיה, היום אני מעדיף לשחק איתה... מי שהכי מרוויחה מכל הסיפור הזה היא אחותי שמקבלת שירותי בייביסיטר חינם מתי שבא לה... וגם אם לא בא לה... האושר שהילדה הזאת הכניסה למשפחה שלנו, במיוחד בשנה האחרונה (עם כל הסיפור של הסרטן) הוא מדהים... אפילו אבא שלי שמאז שגילו לו את הסרטן איבד לגמרי את הסבלנות שלו ומתעצבן מכל דבר קטן, נמס כמו חמאה כשהיא רק מסתכלת עליו ומחייכת... אוי כמה שאני מקנא באחותי... קנאה חיובית שכזאת... לא בקטע רע... פשוט בא לי אחת כזאת... חייכנית ושובבה...
מחר האוטו נכנס למוסך... שוב החבר'ה ברנו הולכים לדפוק עליי קופון... למה לא למדתי מכונאות רכב?!?
יאללה... דקסטר ולישון...
קונאן.
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Konan Mc'konan