מערכה ראשונה:
(קונאן ואלישבע יושבים במטוס חברת קת'אי פסיפיק חצי שעה לפני הנחיתה באדמת הקודש של אוקלנד, ניו זילנד)
"קונאן, ההודית הזאת לא הפסיקה להסתכל עלי כל הטיסה..."
"אז מה את רוצה ממני שאני אעשה ? תתעלמי..."
"עוד מעט אני אביא לה כאפה... נשבעת לך..."
"כן... בטח... רק את..."
(עוברת דיילת ומחלקת טפסים... משהו של משרד החקלאות או משהו כזה... קונאן לא ממש מראה עניין...)
"קונאן, המטוס עוד מעט נוחת... מה אני צריכה למלא בטופס הזה?"
"נו באמת אלישבע... את חייבת כבר ללמוד אנגלית... סמני הכל במשבצת של ה-no... זה מה שאני עושה..."
"זה מה שצריך לעשות ? אתה בטוח ?"
"כן... רבאק... איך שאת חוזרת לארץ את נרשמת לקורס באנגלית..."
"טוב... טוב... אז מה אני עושה ?"
"תראי איך אני סימני ותרשמי את הפרטים שלך למטה... ותחתמי..."
"טוב."
מערכה שניה:
(קונאן ואלישבע כבר על אדמת הקודש. נכנסים לטרמינל, החבר'ה הישראלים שהיו איתם במטוס נעלמו...)
"קונאן, לאן הולכים ? יש פה שני תורים, לארוך או לקצר ?"
"שניה, תני לי לבדוק... מה נראה לך ? ברור שלקצר !!! איזו מין ישראלית את ?"
"אהה.... טוב... אל תתרגז... זו לא אשמתי שאתה לא יכול להירדם בטיסות..."
קונאן מבליג. תופס את העגלה עם הציוד ומתקדם לעבר התור הקצר.
(מעכשיו משפטים שנאמרו באנגלית יזכו לצבע האדום)
"שלום" אמרה עם חיוך ניו זילנדי רחב הפקידה.
"שלום" קונאן עונה בחזרה.
"ברוכים הבאים לניו זילנד, אפשר לראות בבקשה את הדרכונים שלכם?"
"בוודאי" קונאן עונה ועושה כנדרש. כך עושה גם אלישבע.
"שימו בבקשה את התיקים על המסוע"
שמים את התיקים על המסוע של מכונת השיקוף וממשיכים הלאה.
הפקידה מסתכלת עם עיניים כועסות משהו וקוראת לאיזה בחור שעמד בצד.
הבחור מגיע, מדבר עם הפקידה ופונה אלינו.
"יש לכם נעלי הרים בתיקים?"
"אהה... כן..."
"ולמה לא הצהרתם עליהם?"
"היינו צריכים להצהיר שיש לנו נעלי הרים בתיק ?" קונאן עונה בנימה מזלזלת משהו.
"בוודאי... הנה אני אראה לך בטופס שחתמתם עליו" הוא עונה בטון תקיף משהו.
הוא שולף את הטופס מידי הפקידה ומראה לנו.
"הנה - פה כתוב בפירוש - האם הבאתם איתכם אוהלים, ציוד קמפינג אחר או כל ציוד מסוכן ומשומש?"
"לא ידעתי שנעלי הרים זה ציוד מסוכן?" קונאן ממשיך להתחכם ומגלה שפקידים ניו זילנדים בשדות התעופה הם חסרי הומור לחלוטין...
"קונאן, מה הוא אומר?" שואלת אלישבע בפחד
"רגע... יש משהו עם הנעליים... חכי שאני אבין בעצמי..."
"זה מסוכן אם זה משומש... תפתחו בבקשה את התיקים." הוא עונה לי בזמן שאני מנסה להסביר לאלישבע את המצב...
פותחים את התיקים. קונאן מוציא נעלי הרים שקנה לפני שנה בארה"ב. נקיות לחלוטין ונראות ממש כמו חדשות.
"אלו נעליים חדשות?" שואל הפקיד...
"בוודאי" עונה קונאן בחיוך.
אלישבע מוציאה את הנעליים שלה. היו בתוך שקית. כל הסולייה מלאה בוץ יבש... מזכרת מהטרק בוייטנאם.
הפנים של הפקיד הופכות אדומות והוא פונה לאלישבע בתקיפות:
"מה זה ?!? דיווחת שאין לך שום דבר ואנחנו מוצאים את זה בתיק שלך?!?"
"קונאן, מה הוא רוצה ממני?!?" אלישבע שואלת בפחד.
"הוא שואל למה לא דיווחת על נעליים משומשות ומלאות בוץ..."
"אבל לא ידעתי... תגיד לו..."
"סליחה, אדוני, הבחורה לא ממש יודעת אנגלית... היא לא הבינה מה היה כתוב בטופס"
"אבל היא חתמה עליו !!! זאת הצהרה חתומה עם חתימה שלה !!!"
"כן, אבל..."
"אין אבל!!! היא שיקרה" הוא עונה בכעס.
"גברתי, יש לך שתי אפשרויות כרגע או ללכת למשפט או לשלם קנס של 100 דולר על המקום!"
"מה הוא רוצה ממני?"
"הוא אומר שיש לך שתי אפשרויות או משפט או קנס... 100 דולר..."
"מה 100 דולר ?!? אבל זה מה שאתה אמרת לי לסמן... לא ידעתי !!!"
"גם אני לא ידעתי... סימנתי בדיוק אותו הדבר... מה את אומרת ?"
"יש לי ברירה ? ברור שנשלם..."
"נו גברת, מה החלטת?!?" הפקיד מפריע לנו באמצע שוב...
"היא תשלם" קונאן אומר.
"למה רק אתה מדבר ? אלה הנעליים שלה, לא ?"
"כן אבל כבר אמרתי לך כבר כמה פעמים שהיא לא יודעת ממש אנגלית...."
הפקיד מסתכל על אלישבע בפוזה מתנשאת משהו ומסתכל על השעון שלו...
אלישבע מוציאה את הארנק. מוציאה שטר של 100$ ומגישה אותו לפקיד...
"בן זונה... שתיחנק עם השטר הזה..."
"יופי אלישבע... ממש בוגר... לקלל מישהו בשפה זרה... מאוד בוגר..."
"יאללה שתוק, אם היית במקומי היית עושה אותו הדבר"
הפקיד הולך ולוקח את הנעליים איתו...
"מה עכשיו?"
"לא יודע... מחכים..."
"עוד מעט נכנסת שבת... צריך עוד למצוא אכסניה..."
"קודם שיהיו לך נעליים..."
"כן... איפה הנבלה הקטן?"
עוברת לה שעה והפקיד חוזר עם חיוך של מיליון דולר, כאילו הרגע מישהי עינגה אותו בזמן שקונאן ואלישבע חיכו לו...
"הנה הנעליים שלך, גברתי, קיבלת ניקוי נעליים ב-100$ !!!" הוא אומר כשחיוך זדוני על פרצופו...
"מה הוא אמר?"
"הוא אמר שקיבלת ניקוי נעליים ב-100$..."
"בן זונה אני אראה לך מה זה ניקוי נעליים ב-100$... טוב אפשר כבר ללכת מפה ?"
"מה עכשיו ?" קונאן שואל את הפקיד.
"הנה הקבלה שלך, אתם חופשיים ללכת... ברוכים הבאים לניו זילנד! אני מאוד מקווה שתהנו משהייתכם פה..."
מערכה שלישית:
(חודש של טיול בניו זילנד עבר, קונאן ואלישבע מטיילים עם מישהי שעובדת עם אבא של קונאן בישראל ושבאה לביקור אצל ההורים שלה שבמקרה גרים בוולינגטון. היא עושה להם סיור בכל העיר המשעממת ביותר של ניו זילנד. בסוף הסיור הם מגיעים למוזיאון הלאומי של ניו זילנד)
"איזה מוזיאון ענק, בחיים שלי לא ראיתי כזה דבר..."
"מה את רוצה - עם עיר כזאת משעממת ברור שיבנו מבנים כאלה... להעביר את הזמן..."
"וואי, והכל חינם... בארץ אין כניסה חינם למוזיאונים... איך הם יכולים להשקיע כל כך הרבה במוזיאונים הללו אם הם לא גובים כסף בכניסה ?"
"ניקוי נעליים, מה חשבת ?"
ומה מוסר ההשכל של כל הסיפור הזה ילדים וילדות ?!?
תלמדו אנגלית!!!!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Konan Mc'konan
