כשאתה יודע שכמות החגיגות שאתה תנכח בהן בחג הקרוב שואפת לאפס, אין לך על מה לחשוב מלבד "שיעבור כבר החג הזה..." ככה זה... אני יודע, אני בחרתי לעבוד בחג, אבל עדיין... המחשבות קיימות...

אתמול היה יום עמוס ביותר...

דווקא קמתי יחסית מאוחר, ב-11 (הלכתי לישון גם מאוחר, ככה זה כשאתה סהרורי בחצי מהשבוע) ותכננתי לעשות לעצמי איזה מיני מרתון של הסידרה המעולה "המגן", אבל אחרי חצי שעה בערך קיבלתי טלפון מהעבודה השנייה שלי... קיבלו הזמנה דחופה מאיזה לקוח וצריכים שאני אבוא למשרד... אז הלכתי בלית ברירה (כי אני כזה בחור טוב שלא יכול לאכזב אנשים שסומכים עליו...) ובלי חשק... כל התקלות האפשריות התרחשו במהלך אותן השעות, מה שגרם לעבודה להתארך מאוד... ב-7 בערב הודעתי לחבר'ה שאני חייב לזוז, צריך להתקלח לקראת הטקס שיש במושב כי מיד אחרי כן אני נוסע לעבודה השנייה...

אז הגעתי הביתה, נכנסתי למקלחת/שירותים ואפילו הספקתי לצרוב שני דיסקים עם סרטים לבן דוד שלי הדפוק שלא יודע לסתום את הפה שלו כשצריך וקיבל ריתוק של 14 יום, יומיים לפני יום עצמאות... מה שכן, כנראה זאת הייתה טעות, כי כשהייתה לי הזדמנות לאכול, לא ניצלתי אותה... משם המשכנו ישר לטקס... כולם חגיגיים כאלה, עם מכנסיים כהות וחולצה לבנה ועם המדבקה הזאת עליה... רק אני הגעתי לשם עם בגדי העבודה שלי... הרגשה לא הכי נעימה בעולם, במיוחד כשאתה גר במושב וכשכולם מכירים אותך... הטקס היה, איך לומר את זה, משעמם... זה לא שיש לי משהו נגד מה שהקריאו שם, אבל זה בדיוק מה שהיה בשנה שעברה ובשנה שלפני כן... למה לא מחדשים קצת? משנים שירים, כותבים דברים נוספים על הנופלים?

לטקסים האלה אני בדרך כלל הולך כדי לפגוש את החבר'ה מהמושב... בד"כ כל הצעירים מתגודדים מאחורה ולפני הטקס ובסיומו כולם מתעדכנים לגבי האחרים... השנה, למזלי, רוב החברים שלי לא הגיעו... מה שהפך את העזיבה שלי את המקום לקלה יותר... משם ישר נסעתי לעבודה...

כשהגעתי לעבודה, נזכרתי שלא אכלתי כלום כל היום ושאני מת מרעב... גם הבחור השני שעבד איתי היה באותו המצב... אז נסעתי לרמלה, העיר הקרובה, לחפש משהו לאכול... והכל היה סגור... ממש מייאש... אפילו הערבים, שהמכולת שלהם תמיד פתוחה, סגרו את העסק... בסופו של דבר מצאתי איזה פיצוציה מסכנה שלא היה בה כמעט שום דבר וקניתי לנו מה שהיה שם, מה שהסתכם בכמה חבילות ביסלי ובקבוק קולה... עם זה העברנו את הרעב... את הלילה עצמו העברנו עם כל סרטי הנופלים בשלושת הערוצים שעוד היו פתוחים אתמול בYES... כשנמאס לנו מהעצב הזה ואחרי כמה סיורים שעשיתי בכל מיני מתחמים של החברה, ישבנו לראות את הסרט "בופור" שהורדתי בסופ"ש... פעם שנייה כבר שראיתי את הסרט... סרט מאוד עוצמתי בשביל סרט ישראלי, עם קצת אפקטים והרבה פוליטיקה...

 יש שתי תגובות למי שרואה את הסרט מיד אחרי שקרא את הספר, כמו שקרה במקרה שלי... הדבר הראשון הוא סוג של אכזבה מקיצוץ של כל מיני חלקים של הספר שלא הופיעו בסרט ואילו הדבר השני, החיובי יותר, זה  שהסרט הופך את הספר ליותר מוחשי, נותן לך פרצופים, קולות ונופים שלא משנה כמה תיאורים היו בספר, הם לא יכולים להתעלות על הויזואליות והסאונד שהסרט מעניק לצופים... בסופו של דבר – אני נהניתי מהסרט, לא ארוך מדי, לא קצר מדי, פה ושם יש אקשן, דרמה, רגעים קומיים ובקיצור – מומלץ בחום... (ומי שמכיר אותי, יודע שאני לא מסוג האנשים שיתלהבו מסרטים ישראליים...)

היום תיערך, כמדי שנה, מסיבת יום העצמאות של המושב... הרבה אנשים, מקומיים ואורחים, ילדים, מבוגרים וזקנים, יבואו בשביל ההופעה של בני המצווה, המתקנים המתנפחים וכמובן, ה"על האש" המסורתי... עד היום, אני חושב שלא פספסתי שום "מסיבה כזאת", גם כשהיינו יוצאים כל החבר'ה לאיזו מסיבה, לא הייתי מוותר על המסיבה במושב ומגיע באיחור אופנתי למסיבה השנייה... השנה, עדיין לא יודע אם אלך... המסיבה מתחילה ככה בשמונה וחצי, ובתשע אני צריך כבר לצאת לעבודה... oh well... תמיד יש פעם ראשונה...

מחר אנחנו מוזמנים לעל האש אצל הקרובים באשדוד... נקום ככה ב-12, נתקלח וניסע לאכול קצת בשר ולספוג אווירה משפחתית... בד"כ אני לא מת על האירועים האלה ("נו קונאן, מה את עושה? סיימת ללמוד? אפשר לעשות עם זה משהו? מה עם תואר שני? מה עם חתונה? בלה בלה בלה..."), אבל בשביל יום העצמאות יש פעם אחת בשנה, ויש שם הרבה אוכל...

וואו... יצא ארוך הפוסט... ככה זה כשמשעמם לך בעבודה...

אפילו שאנחנו לא ממש חוגגים את חג המולד...

***

בסופ"ש הצפננו כמעט כל המשפחה (למעט אחי הסורר) לארוחת "חג" אצל אמא של נונו גיסי...

אני לא יודע אם זה ככה אצל רוב יוצאי רוסיה, או שזה רק אצלה, אבל לאכול אצלה זה בערך כמו ללכת למסעדה... הארוחה מחולקת למנות ובכל כמה זמן (בד"כ 20 דקות ככה) מוגשת מנה אחרת... אחרי המנה השנייה כבר הייתי מפוצץ, כמו רוב האנשים, אבל זה לא הפריע לה להמשיך להגיש עוד ועוד מנות... סה"כ נראה לי שהיו איזה 10 מנות... כמובן שאחרי המנה השלישית אני הרמתי ידיים, אבל היו לא מעט חבר'ה שצלחו עד סוף הארוחה...

היה נחמד, אם כי הייתי מוותר בכיף על התענוג של לנסוע כמעט שעתיים לכל כיוון... במיוחד לאור העובדה שלא אני הייתי זה שנהג, אלא הייתי על תקן נוסע, ומי שמכיר אותי באמת יודע עד כמה אני מתעב לנסוע ולא להיות זה שנוהג... לא שאני חולה הגה או משהו כזה, פשוט בנסיעות ארוכות אני מעדיף להיות זה שנוהג מאחר וככה אני לא משתעמם (מה גם שאני לא מסוגל לישון בישיבה כמו 90% מהאוכלוסיה בעולם)

ההורים, שנשארו בצפון אצל סבתא, חזרו למחרת... מסתבר שבעלה של בת דודה שלי שלח לי מתנה... חליפה של שחקן כדורסל של מכבי ת"א שהוא קיבל במתנה מבעל המפעל שבו הוא עובד שבמקביל גם נמצא בהנהלה של מכבי תל אביב בכדורסל... רק מה, הבחור שכח שאני לא ממש נמנה על לובשי הצהוב... עכשיו, מה לעזאל אני אעשה עם הדבר הזה?!? במיוחד שמדובר בחליפה יחסית גדולה ככה שאי אפשר לתת אותה לכל אחד... אבא שלי צחק שהוא ילבש את זה בפורים... אבל אני חשבתי דווקא להשתמש בזה בחג אחר... ל"ג בעומר...

***

שבוע שלם של צינון עבר על כוחותינו... מי ייתן וזה יהיה הצינון האחרון לשנה הנוכחית...

אני חייב לציין שהחורף הזה ממש מעצבן... קיבלנו את כל המינוסים של החורף (שפעת, צינונים, קור אימים, קרח על שמשות הרכב) ומהפלוסים בקושי ראינו משהו, פה ושם גשם כל  חודש וחצי... די!!! נמאס! יוחזר החורף האמיתי לאלתר!

רק שתבינו, היום ב-6 בבוקר היה כל כך קפוא שאני באמת מאמין שאם הייתי משתין הקשת הייתה מתקשה לה בתוך שניה... את הקרח מהשמשה של האוטו לא ממש הצלחתי להוריד, ובגלל שמיהרתי לעבודה, נסעתי בסגנון אייס ונטורה (חלון פתוח והראש יוצא מתוכו...) בגלל שלא ראיתי כלום וכל זה למרות הקור המזורגג הזה...  

בכל התחזיות מדברים על סופה עצבנית שתגיע אלינו מחר בערב ושאולי תביא איתה אפילו שלג לירושלים... אינשאללה זה באמת יקרה (לא שאני מתכוון לנסוע לירושלים...), רק מה - ביום חמישי כבר חוזים שהחום הזה יחזור...

***

 תגידו לי רגע, למה בחגים שלנו לא רואים דברים כאלה?

***

תודו שזה קצת משעשע...

בברכת סערה טובה לכולם,

מי ייתן והחורף האמיתי יחזור למדינת ישראל...

שיהיה שבוע טוב לכולם...

וחג שמח - למי שחוגג...

קונאן.

זה הציון שקיבלתי בסמינר השני שלי... לא היה בן אדם יותר מאושר ממני ביום רביעי בבוקר... נראה לי שאפילו במרפאת השיניים אליה הלכתי לבדיקה שגרתית של השיניים (שבה לא מצאו לי שום חור!) אף פעם לא ראו בן אדם כל כך מאושר נכנס למרפאה...

הציון הזה אפילו מאפיל על הציון הקודם שקיבלתי מאחר ומדובר במרצה מהסוג הרע ביותר שיש, מאלה שמתחילים לתת ציונים מ-90...  עוד ציון אחד וסגרתי את התואר...

ללא ספק - יום רביעי היה יום ממש טוב...

***

השבוע היה שבוע של חידוש קשרים ישנים עם חברים שהרבה זמן לא ראיתי או דיברתי...

זה התחיל בנסיעה לצפון שבה נפגשתי עם אלישבע ואוהדוס שלא ראיתי עוד הרבה זמן...

גם בנסיעה חזרה, ניצלתי את הפקקים המזוויעים ואת האוזניות השוות שקיבלתי עם הפלאפון החדש בשביל לדבר עם כל מיני חבר'ה שבאמת הרבה זמן לא דיברתי איתם... חבר'ה מהצבא, חבר'ה מהלימודים, וגם איזה לוליטה אחת...

בלי ששמתי לב, לא דיברנו כבר כמה חודשים... בקיץ היו לה מבחנים, אח"כ באה איזו מלחמה קטנה, אח"כ היא טסה להודו לאיזה חודש, וכשהיא חזרה, לי היה לחץ עם העבודות/מילואים/עבודה ושום דבר לא הסתדר...

היה נחמד לדבר איתה, השיחה עוררה אצלי רגשות שהרבה זמן היו בmode של "שקט"... היא שאלה מתי אני בא לתל אביב... אמרתי לה שאולי השבוע (אבל כמובן שזה לא קרה...)

אני חייב כבר לעבור לת"א...

***

יש סיכוי שהשנה, בפעם הראשונה מזה הרבה שנים, לא ירד גשם ביומולדת שלי! אפילו כשהייתי בניו זילנד ירד גשם ביומולדת שלי (ולמי שלא יודע, דצמבר בניו זילנד נחשב לקיץ...). אמנם אני אוהב את החורף, במיוחד כשיורד גשם, אבל כשהייתי קטן זה היה בדיוק ההיפך... תמיד ירד גשם היומולדת שלי, ואני לא מדבר על גשם-טפטוף, אני מדבר על סופות עצבניות שהיו מציפות פה את המושב, מה שהיה מעלה בספק את האפשרות לקיים את מסיבות ימי ההולדת שלי... בגלל זה, אז תיעבתי את הגשם...

מאז, הרבה טיפות מים ירדו, והתיעוב הזה עבר, אבל עדיין, יהיה נחמד פעם בכמה שנים שהגשם ייקח טיים אאוט ביום הספציפי הזה... בשבת אנחנו אפילו מתכננים לעשות "על האש" לכבוד היומולדת, מה שאף פעם לא יצא לי לעשות אי פעם לכבוד היומולדת...

***

המושב כמרקחה...

סוף השנה הגיע ואיתו כל הבלגאן של הבחירות להנהלת המושב...

האמת, אף פעם לא התעניינתי בזה, כי תמיד ישנם אותם מועמדים ותמיד נבחרים אותם אנשים...

השנה, יש להצבעה חשיבות בגלל כל הבלגאן הזה של מכירת תנובה... ככל הנראה המושב הולך לקבל סכום לא קטן של כסף ופתאום כל אחד רוצה חלק מהסכום... בגלל זה אנשים שאף פעם לא התעניינו בענייני המושב מעמידים את עצמם לבחירות להנהלה...

היום יצא לי להאזין לאיזה שיחה בין הרפתנים פה במושב... לא יאומן איך כסף יכול להטריף אנשים בצורה כזאת. אפילו החבר'ה השקטים ביותר הופכים לענק הירוק (תרתי משמע...) כשהם שומעים משהו שקשור לכספים...

כשראיתי את הרשימות של המועמדים, ראיתי שגם השם של סבא שלי מופיע שם... מיד עלה לי רעיון בראש... למה שלא ננסה לגרום לכך שהוא ייבחר? זה דווקא יכול להיות משעשע, בחירת מחאה שכזאת כמו שהיה עם הגימלאים בבחירות האחרונות, פשוט נמשיך באותו הקו... אז מה אם הוא לא ממש מחובר למציאות ב-90% מהזמן... גם החבר'ה שמנהלים את המושב בשנים האחרונות לא ממש מחוברים למציאות...

***

הנה משהו לחובבי משחקי המחשב... שילוב של המשחקים של פעם והמשחקים של היום...

(אני מאוד מקווה שזה יעבוד, כי הקטע סווג כקטע "למבוגרים" משום מה... מקסימום - נסו להפעיל לבד מפה...)

***

תודו שבא לכם לפגוש את האמא שלה...

זהו להפעם,

אני מאמין שביום ראשון יהיה עוד איזה פוסט לציין את הבלון האדום שישימו לי ליד השם,

עד אז, שיהיה סופ"ש מצוין לכולם...

קונאן.