בערך מגיל 17 היה לי חלום להקים פאב...

טוני ואני תמיד השתעשענו ברעיון שנקים איזה פאב כזה קטן במושב, כמו שיש כיום כמעט בכל קיבוץ או מושב...

השנים עברו להן, טוני ומשפחתו נטשו את המושב ואני נשארתי עם החלום...

לפני כמה שנים, אחד התושבים במושב החליט שהוא רוצה להקים פאב אצלו במשק... הבחור השקיע, הביא איזה מבנה קטן וסידר את החצר... אבל מה - החשיבה שלו הייתה כמו של ילד בן 17... הוא לא ידע איזה אנשים חיים איתו במושב... אני מדבר על כל צרי העיניים האלה (ואני לא מתכוון לעובדים הזרים שגרים במושב...) שפשוט כואב להם לראות אנשים אחרים מצליחים.

אני לא יודע עד כמה זה קיים בערים, אבל במושב זה בא לידי ביטוי בצורה ממש חזקה. אנשים פה לפעמים שוכחים שזאת כבר לא מדינת ישראל של שנות ה-50 הסוציאליסטיות אלא מדינת ישראל הקפיטליסטית של שנות ה-2000... אז הפאב ההוא נסגר תוך שבועיים, בעזרתם "האדיבה" של כמה אנשים קטנים, ולא עזרו כל ניסיונות הפשרה שהבחור ההוא העלה... אנשים פשוט לא מסוגלים לראות מישהו שעושה כסף...

למה אני מספר את כל זה ? כי בזמן האחרון עוד בחור צעיר מנסה את גורלו עם עסק דומה... וכבר התחילו לעלות אותם קולות מרגיזים של אנשים באמת קטנוניים... כל מה שיש לי לומר להם זה - get a life !!!

ואני עוד אפתח פאב... אתם תראו!

***

אתמול היה אחד הימים היותר מגעילים שעברו עלי בזמן האחרון...

קמתי בבוקר בידיעה שאני נוסע לב"ש לאסוף עוד קצת חומר לעבודה האחרונה שלי (כן כן!!! טיפה באיחור אבל סיימתי את הסמינר השני שלי אתמול!!!). בבוקר עוד ישבתי בבית וחיפשתי כל מיני ספרים באתר של הספרייה, ככה שכשאני אגיע לשם אני ישר אלך לחפש את הספרים. לפני שיצאתי מהבית, ממש אחרי שלקחתי את המפתחות של האוטו צלצל הטלפון... אמא שלי. סיפרה לי שקרובת משפחה שלנו מעומר נפטרה בלילה מסרטן וההלוויה שלה ב-3 בעומר, ואם אני יכול שאני אבוא להלוויה...

אז הלכתי לספרייה בהרגשה מעורבת... לא רציתי אבל הייתי חייב... משכתי שם את זמן, בקושי מצאתי שני מאמרים מסכנים ולקראת השעה 3 נטשתי את הספרייה ונסעתי לעומר...

בית קברות מטופח כיאה לעיר צפונבונית שכזאת (אפילו שהיא נמצאת בנגב). מאחר והאישה שנפטרה הייתה די מבוגרת, ככה היו רוב האנשים שהגיעו להלוויה... יוצאות דופן היו שתי בחורות צעירות ודי חמודות שמשכו קצת את תשומת הלב שלי (נכון, זאת הלוויה, אבל בכל זאת, אני גבר...) - אחרי כמה דקות הסתבר לי שהן קרובות משפחה רחוקות שלי מקיבוץ יחיעם...

היו הרבה הספדים... וזה הכי קשה מבחינתי בהלוויות... אני בן אדם קצת מסוגר בחיי היום יום ודי אדיש, אז כל הרגשות שלי בד"כ מופנמים אבל הם מתפרצים בעיקר במקרים כאלה בהלוויות (או בסרטים ממש עצובים)... ואני לא אוהב את ההרגשה הזאת...

אחרי ההלוויה הלכתי קצת לאילן... מזמן לא ראיתי אותו והיה נחמד להעביר צחוקים כמו פעם... אח"כ בדרך הביתה קיבלתי עדכונים על המשחק של הפועל והמרה השחורה חזרה... יום מסריח... מזל שבלילה היה לי עם מי לדבר... את יודעת מי את... היה ממש נחמד... סוף טוב ליום רע...

***

קראתי בוואלה שבתל אביב החליטו על 93 שמות לרחובות חדשים. רוב השמות שם ממש לא מוכרים, בעיקר אמנים ואנשי רוח יהודיים מתקופת המנדט ומלחמת העולם השנייה... גורם לי לחשוב... מה יהיה בעוד 50 שנה? איזה שמות יהיו? רחוב נינט פינת קרן פלס? שדרות הראל סקעת? סימטת מירי מסיקה? נתיבי יהודה לוי?

***

  תקלטו איזה תותח...

***

אמנם קצת בדיליי, אבל בכל זאת אותי זה שעשע...

***

טוב לדעת שיש מי ששומר עלינו...

כחולי המדים בשיאם...

זהו להפעם...

מי ייתן ולא תפגשו הרבה אנשים צרי עין בחיים שלכם...

שיהיה סופ"ש מצויין לכולם...

ושנת לימודים קלה ומהנה לכל הסטודנטים...

(וואי בסוף החודש אני צריך לשנות את הכותרת שלי פה בבלוג... איך הזמן עובר כשנהנים...)

קונאן.

אז שבוע העבדות שלי הסתיים פחות או יותר היום.

כל יום לקום ב-6 בבוקר ולהתרוצץ בחום הזה... לא בשבילי...

הרבה כאבי ראש, מינוס עצבני בשעות שינה והיעדרות לא רצוייה מחדר הכושר...

עם העבודות לא יצא לי בכלל להתעסק. ככה זה כשאתה עובד כל היום ובערב אתה כבר מותש לגמרי...

העיקר שעכשיו זה הסתיים...

לתומי, חשבתי שעכשיו אני אוכל להתמקד יותר במטלות האחרונות שלי מבחינת התואר, אבל מסתבר שבצה"ל חושבים אחרת... יותר משנה שהם לא קראו לי למילואים, הייתי בטוח שהצלחתי השנה להימלט מזה - אז מסתבר שטעיתי...

שלשום קיבלתי טלפון מהבחור שאחראי עכשיו על המחלקה שלי... בחור סימפטי מהמחזור שלי שנשאר בקבע (לא מובן למה...) הודיע לי שהם צריכים אותי למילואים לשבוע הבא... לפחות זה לא ייפול על החג... מתחיל ביום ראשון ומסיים ביום חמישי...

אין לי כוח לזה... ממה ששמעתי ממילואימניקים אחרים, הבסיס שלי, שפעם היה כיף לבוא לעשות שם מילואים, השתנה לחלוטין... כבר בשנה שעברה לא נהנתי שם, מה שגורם לי לחשש שהפעם זה יהיה אפילו יותר גרוע... במיוחד לאור העובדה שלא נראה לי שאני מכיר שם אף אחד...

שיט!!! רק עכשיו הבנתי שאני הולך להפסיד כמעט את כל הפרקים האחרונים של "האלופה" !!! סססססססססססססססאמק... 

אוף... החודש הזה פשוט מייאש אותי... מילא אם היה כבר נהיה יותר קריר... אפילו את זה אנחנו לא מקבלים! איפה הזמנים שבהם ספטמבר היה חודש סתווי אמיתי?!? איך הולך השיר של גרין דיי? תעירו אותי כשספטמבר מסתיים... 

***

השבוע יצא לי לדבר עם דילן, החבר שמנסה את כוחו בהוליווד שבעיר המלאכים...

בתחום הבידור אין מבחינתו שום דבר חדש... הוא סיפר לי שהוא מחליף עכשיו סוכן (או "משדרג סוכן" כמו שהוא אמר...) ואולי עכשיו הוא יצליח לקבל יותר מ-4 דקות בתור ניצב בסידרה סתמית. הוא סיפר לי גם שיש לו עבודה נוספת. הבחור לא כמו אקי וסנדי שמממנים את השהייה שם מקמפיינים וחלטורות שהם עושים כל חודש וחצי בישראל ולכן הוא התחיל לעבוד בחברת משחקי מחשב שנקראת בליזארד. מסתבר שבמסגרת העבודה שלו, הבחור צריך לשחק כל היום משחקי מחשב!!! אתם קולטים את זה?!? משלמים לו בשביל לשחק כל היום במחשב!!!  פשוט מאוד הג'וב האולטימטיבי!!! (אחרי משחק בסרטי פורנו כמובן!)

אחחחח... אם היה לי גרין קארד... הייתי כבר מזמן עובד איתו שם...

***

מחר יש בריתה לבת של בן דוד שלי...

אין לי כוח ללכת, אבל באירוע משפחתי כזה יש חובת נוכחות...

משום מה גם מחר הפך ליום "ימי ההולדת" כשבתוך יומיים קיבלתי שתי הזמנות שונות למסיבות ימי הולדת של חברים (אחד מהלימודים ואחת מהצבא)... עוד לא החלטתי לאן אני הולך, אם בכלל...

במסיבה של החבר מהלימודים יהיה "על האש" והרבה חבר'ה מהאוניברסיטה... מצד שני, במסיבה של הידידה מהצבא יהיו אולי כמה חבר'ה מהצבא ואולי יותר חשוב - כוסיות (מניסיון מסיבות העבר שלה...)

כמו שאני מכיר את עצמי, בסוף אני לא אלך לאף אחת מהמסיבות...

שילוב של עייפות וחוסר חשק שתקף אותי לאחרונה...

***

 בערוץ ביפ יש כל הזמן פרומואים לקומדיה מטורפת שנקראת רינו 911... הפרומואים עצמם מצחיקים בטירוף, אבל כשרואים פרקים שלמים, זה לא אותו הדבר... בכל מקרה, ביו טיוב יש לא מעט קטעים מהסידרה... הנה שלושה שאני אהבתי:

מרדף המילקשייק:

ההתערבות:

עדי יהווה:

***

אם מישהו יודע איפה אפשר להשיג את המוצר הבא, אני אשמח מאוד...

***

והנה עוד משהו שמצאתי באינטרנט...

הרוע של אנשים לפעמים מדהים אותי...

***

זהו להפעם...

ביומיים הקרובים אני עוד אהיה פה, אבל החל מיום ראשון אני יוצא לתקופת נבצרות זמנית באדיבותו  הנדיבה של צה"ל...

בכל מקרה, שיהיה סופ"ש מצויין לכולם ושבוע מצויין לכולם...

עד החגים אני מאמין שיהיה איזה פוסט, אבל אם זה לא יקרה, אז אני כבר עכשיו מאחל לכולם חג שמח ושנה טובה.

שלכם,

קונאן.

(ססססססססססססאמק, איפה לעזאזל עכשיו אני אמור למצוא את התיק של המילואים?!?)

קמתי היום ב-6... איזו שעה מסריחה לקום בה...

ככה זה במושב...

למזלי, ב-10 יכולתי לחזור לישון איזה שעתיים נוספות...

יש לי בעיה רצינית באחד הקירות בחדר (רטיבות מהמקלחת שנמצאת בצד השני של הקיר) וזה מטריף אותי... גורם לי לעכב את סיום השיפוץ של החדר ולסדר אותו כמו שרציתי...

בצהריים קיבלתי טלפון מפתיע מג'קי (הפר"ח שלי לשעבר...). הוא התקשר לספר לי שהוא מתגעגע אלי ולשאול מה שלומי...

לפני שסיימנו את השיחה הוא סיפר לי שהוא גם חלם עלי ובגלל זה הוא התקשר...

זה סוג של פידבק שבחיים לא חשבתי שאקבל...

באינטרט דיווחו על התאבדות המונית של 1,500 כבשים מצוק בטורקיה (כמו במשחק הזה - הלמינגס...) - שמועות אומרות שהאירוע הנוראי התרחש אחרי שצפו בסרט "מלחמת העולמות"...

ללא מילים...