"לא יכול, אני בעבודה..."

בזמן האחרון זה כבר נהיה משפט קבוע... חוזר ב-6 בבוקר ממשמרת לילה, הולך לישון, קם ב-12 וחצי וב-1 כבר בעבודה השנייה, זאת שחלטרתי בה מדי יום חמישי... עובד עוד כמה שעות (בדרך כלל עד 5) חוזר הביתה לנשום טיפה, וב-9 כבר עולה לאוטו בדרך לעוד משמרת לילה... ואז כל המעגל שוב חוזר... ממש כמו מעגל החיים בסרט של סימבה...

אבל אין לי תלונות... אף פעם לא התלוננתי על עבודה... אני חושב שזה בגנים שלי, כי ממה שאני יודע וממה ששמעתי בשבועיים האחרונים על סבא שלי, גם הוא סוס עבודה לא קטן... הרבה אנשים מרימים גבה כשהם שומעים שאני כל הזמן עובד... אלה בעיקר אנשים שמכירים אותי רק בזמן האחרון והיו עדים לקונאן המנוון (היי! יצא חרוז!) זה שלא עושה כלום.... אז איך אומרים - הראיתי להם...

בעבודה הזאת אין לי יותר מדי אינטראקציה עם עוד אנשים, כי אני יושב במשרד/מרכז בקרה ומדבר עם העובדים האחרים בעיקר במירס, אבל כשהם נכנסים מדי פעם למשרד, יש לפעמים סיטואציות מאוד משעשעות... בעיקר בגלל ששני העובדים האחרים פה ממש לא סובלים אחד את השני... כל אחד טוען שהשני לא מפסיק לדבר ומזיין לשני את השכל, אבל מה שהם לא יודעים זה ששניהם זייני שכל לא קטנים שכשהם מגיעים לבדם למשרד אני יודע שהם הולכים לקדוח לי לפחות חצי שעה... הכי מצחיק איך ששניהם אומרים את אותם הדברים ומלכלכים אחד על השני כשההוא לא נמצא... ואני ? מה אני עושה? פשוט יושב בכיסא ומתמוגג בהנאה משני התרנגולים האלה מתנגחים אחד בשני... מה? אסור לי להנות קצת?  

בעבודה השנייה אנחנו ממשיכים בקו הסרטים... בין כל הסרטים הסתמיים שראינו שם (אמריקן פאי 5, עובד החודש ועוד כל מיני קומדיות אמריקקיות) ראינו גם את הסרט אלפא דוג שמבוסס על סיפור אמיתי ומספר על קבוצה של צעירים שחוטפת את האח הקטן של בחור אחד שחייב כסף למנהיג החבורה כשבסוף נרצח האח הקטן... היה הזוי לגמרי, בעיקר בגלל שמדובר בסיפור אמיתי... מומלץ...

אתמול בלילה, בערך ב-4 לפנות בוקר, היה לי כל כך משעמם שהתנדבתי לנסוע לבצע איזו ביקורת באתר יחסית מרוחק מהמקום בו אנחנו בד"כ נמצאים... לשני השותפים למשמרת לא היה כל כך איכפת (אחד ישן, אחד ראה סרט)... אז נסעתי בגשם... כמו שאני אוהב... היה מדהים, בעיקר בגלל שהאיזור שהייתי צריך להגיע אליו היה באיזור ירושלים/בית שמש ולכן מהגובה הרב הנוף של הברקים היה פשוט מרהיב... רק חבל שלא הייתה איתי המצלמה...

בדרך חזרה הבייתה היה גשם כל כך חזק שהזכיר לי גשמים טובים מהתקופה של המובינג בפלורידה... כשכל טיפה בגודל של כדור פינג פונג... אחחחח איזה שבוע חורפי נפל עלינו, הא? פשוט תענוג...

***

לקורא ליאו - ממש נעלבתי כשלא עברת אצלי במושב בדרך לירושלים... הוצאתי אותך מהקריסמס ליסט שלי...

דרך אגב, ליאו, אין כמו דייט ביד ושם בשביל להתחיל את הערב, הא?

***

זה רק אני - או שמלכת היופי החדשה ממש לא יפה?!? משהו בפנים שלה לא מסתדר לי... נראית כמו אחת הערפדיות בבאפי קוטלת הערפדים...

אני אישית הלכתי על אוריה זריהן שזכתה בתואר חביבת הקהל...

***

כל העסק הזה של השביתות ממש לא נראה לי! אין לי בעיה עם זה שהם לא לומדים וכאלה, אבל לעזאזל, כמות פוסטי הפקאצות מגיעה לגאות חסרת תקדים!  יולי תמיר - לטיפולך!

***

הפלייליסט השני שלי:

***

שמישהו יקרא למגרש שדים!

זהו.

אוטוטו אנחנו מסיימים פה...

אז שיהיה המשך יום גשום לכולם...

סעו בזהירות!

קונאן.

אז מי מבינכם שמתכתב איתי פה בישרא או לחילופין במסנג'ר בטח תהה לעצמו, לאן לעזאזל נעלם קונאן אתמול בערב... איפה הוא יכול להיות?!? הייתכן והוא מצא חיים? ובכן, בערך...

אחרי שקבעתי מראש עם שתיים מידידותיי הטובות כבר לפני שבוע להיפגש בתל אביב בשביל לראות מופע תיאטרון מיוחד, לא תהיה שום סופת גשמים שבעולם שתעצור אותי... אז נטשתי את המושב, עליתי לאוטו ונסעתי (לא לפני שתידלקתי את החרא בלא מעט ליטרים...) לביתה של טלי, לאסוף אותה... משם המשכנו תל אביבה, אך אבוי, שכחתי לרדת ביציאה הנכונה, מה שממש מוזר מאחר ומדובר ביציאה שירדתי בה כבר כל כך הרבה פעמים כשנסעתי למשחקים של הפועל תל אביב באיצטדיון בלומפילד... להגנתי ייאמר שכשאתה עסוק בלנהוג בגשם עצבני וברקע טלי מספרת את כל קורותיה בחודש האחרון שבו לא יצא לנו לדבר, די קל לא לשים לב לדברים שוליים כמו היציאה הנכונה מנתיבי איילון...

נחזור לענייננו, אחרי שהתעשתתי במהירות ומצאתי את דרכי התחלתי לחפש את התיאטרון המיוחל, הלא הוא תיאטרון הגוף. מסתבר שזה לא כזה פשוט למצוא את המקום הזה. הייתה לי הכתובת והכל אבל כאשר התיאטרון עצמו נמצא בתוך חצר פנימית מסתורית סטייל רציף 9 ושלושה רבעים של הרכבת להוגוורטס, שחבוייה לה היטב בין כמה מוסכים בפאתי פלורנטין, זה לא כזה פשוט למצוא את המקום. בסופו של דבר ירדתי מהאוטו לפיצוצאי (על משקל פלזמאווי) הקרוב והוא הסביר לי היכן נמצא המקום (שהיה 3 מטר בערך מהיכן שעמדתי באותו הרגע...).

אז הגענו... ובגלל שלא תיארתי לעצמי שנמצא את המקום כל כך מהר, נאלצנו לחכות עד שהפרינססה מידורי השלישית (סתם, הארשונה והיחידה, כי באמת אין כמוה בעולם...) תואיל בטובה להגיע... כמובן שהיא הלכה לאיבוד... מוזר שדווקא מושבניק כמוני היה צריך להיות זה שיסביר לה להיכן להגיע... כשהיא הגיעה דילגנו בין שלוליות הענק והגענו בשעה טובה לתיאטרון הגוף. באשר למקום עצמו - הזוּלה שאחי הקטן בנה לו בחצר נראית יותר מפוארת, אבל להגנתם של בעלי המקום, כמה כבר הם יכולים להרשות לעצמם אם הכרטיס להופעה שם עולה 30 ש"ח ולכל הופעה מגיעים במקרה הטוב איזה 30-40 צופים. אחרי שחיכינו קצת ביעני לובי של התיאטרון התחיל המופע. בקטע הראשון הופיעו שני מכרים שלנו (בילי וחבר שלו) ולמעשה הסיבה העיקרית לכך ששלושתינו העזנו לצאת מהבית ביום חורפי וסוער שכזה. כל הקטעים במופע היו ממש משעשעים... כל קטע מדבר על הווי כלשהו בחברה הישראלית בגישה מיוחדת, הרבה נונסנס... בקיצור , נהנתי נורא...

לצערי, לא יכולתי להישאר יותר מדי אחרי המופע (בכל זאת, צריך לחזור הביתה כי צריך לקום בבוקר לעבוד...) אבל קבענו עם בילי שאנחנו נבוא אליו שוב מתישהו... מתי זה יקרה? רק אללה יודע...

***

אבא שלי קיבל היום בדואר את נגן הMP4 שלו שהוא הזמין לפני איזה שבוע וחצי. כשהוא הזמין אותו לא ממש התלהבתי ממנו, אבל עכשיו כשיצא לי לשחק איתו קצת, הוא יכול להיות די שימושי... אפשר להכניס לתוכו כל מיני קבצי וידאו והיום כבר עשיתי ניסוי כלים כשכיווצתי פרק של "המשרד" והעברתי אותו מהמחשב לנגן... דווקא יכול להיות מאוד מועיל בחדר כושר... אני באמת שוקל לבצע איזה מחטף...

אמרתי שאפשר להכניס לשם 4 ג'יגה של קבצים?!? יש לכם מושג כמה שירים זה יוצא ?!?

*** 

לכל מי שמתעצל להוריד פרקים באינטרנט, באו כמה אסייאתים פורעי חוק והקימו את האתר הזה שבדומה לאתרים רבים אחרים שקמו לאחרונה, הם מאפשרים לכם לראות פרקים שלמים חדשים באינטרנט בלי שום צורך להוריד קבצים למחשב...

שלא תגידו שלא אמרתי לכם...

מעניין כמה זמן הוא יחזיק מעמד עד שחברות הטלוויזיה יחסלו אותו...

***

האתר הזה מאפשר לכם ליצור לעצמכם פלייליסט משלכם ולהאזין לו מתי שבא לכם וגם לתת לאנשים אחרים להינות מהמוסיקה שאתם אוהבים...

הנה הפלייליסט הראשון שלי...

***

בקיץ אמור להגיע הסרט הרביעי בסידרת הסרטים המופתית "מת לחיות" בכיכובו של ברוס וויליס כג'ון מקליין. לפני יותר מעשר שנים (פלוס מינוס, אל תתפסו אותי במילה...) הייתה לבן סטילר סידרת מערכונים ובאחד המערכונים הוא לגלג על ג'ון מקליין:

אותי זה די שעשע... אני חושב שסטילר יכול להיות ג'ון מקליין הבא...

***

אם אי פעם תהיתם איזה פוסטר יש לג'ורג' בוש בחדר הסגלגל, הנה התשובה...

***

זהו... נגמר...

עכשיו אתם יכולים לחזור לעבודה, ללימודים או מה שזה לא יהיה...

שיהיה המשך יום חורפי נעים לכולם,

ושבוע מצויין.

עד הפעם הבאה,

קונאן.