אני לא מבינה מה אני עושה לא בסדר...אני לא מבינה מה אני כבר אומרת שגורר תמיד שתיקות מביכות ומבטי "מה היא רוצה?!" ו-"למה אמרת את זה?". למה תמיד מה שאני אומרת לא רלוונטי? הביטחון העצמי שלי נשרף. אני מרגישה שאין טעם בי.
אלו הטונים הלא בטוחים בעצמם? זו הדרך בה אני מנסחת משפטים באופן מעט איטי ולא ברור? זו הערכה העצמית הנמוכה שמשתרבבת לי לתדמית?
זה כזה מוזר לי... שאני מגיבה תגובות עושים לי המוני לייקים, עבודות שכתבתי לאוניברסיטה קיבלו ציונים מאוד גבוהים, אפילו כאן היו פוסטים שזכו איכשהו להגיע רחוק, אז מה לעזאזל אני עושה לא בסדר כשאני מדברת?
כל כך בא לי שיהיה מין קורס כזה שאתה מתאמן על הדיבור שלך, מעלה את הכריזמה. מקבל מעין דף הוראות שאיך עליך לדבר. איך תהפוך לכריזמתי בארבעה חודשים...
אולי בגלל זה הכתיבה כל כך קוסמת לי? אני יכולה להתבטא באופן מדוייק וברור ולחשוב כמה שארצה על מילותי. הטונים המגמגמים שפופי הקומה לא פורצים את חומות המקלדת. נותרת רק הנשמה החשופה והנקייה בראשי ללא הסחות דעת פיזיות מתישות. ללא ספק זהו קסם הכתיבה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Calvin