Orthopedic Louboutin
|
 כינוי:
Calvin
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2015
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
| 4/2015
מוטציה אטומית
כולם תוקפים אותי בשאלות האלו... "מה את רוצה ללמוד?" , "מתכננת פסיכומטרי בקרוב?" , "מה עם טיול, את רוצה טיול גדול?" , והאמת שהרגשתי שעולמי חרב עלי, שדמעות יעלו בכל רגע, שבחיים לא הרגשתי כל כך אבודה. כל מה שיצא לי זה: " אני? לא..לא..בינתיים לא". "את רוצה אולי לנסות לעבוד בשיווק בעסק?" ורק חשבתי בלב: "אין מסגרת אחת בחיים שלי שהצלחתי להכיר בה חברים, איך אני אמורה לעבוד בשיווק עכשיו?". והאמת שפשוט הרגשתי שהכל מיותר כל כך. כל הבלגן הזה, כל המסלול היעודי הזה חסר הבחירה בחיים, הוא ריק מתוכן. כל האנושות ריקה מתוכן. אפילו טיול, ה-טיול של אחרי צבא לא מדבר אלי. נופים יפים, אנשים חדשים ושונים, אוכל טעים ומעניין, תרבות, כל זה הרגיש לי שמיצה את עצמו. זה לא מסקרן אותי. וקריירה, הישגים, חיסכון, ניסיון התעשרות מיותר עמוס חמדנות ותאווה לכוח, כאשר המוות פשוט קורץ לך מכל פינה ומאיים לקחת אותך מכל מה שבנית. כמה ריק יש בכל העומס הזה של החיים. כמה אנחנו לא מבינים בכלל שהעולם שייך לחפצים דוממים ואנחנו מוטיציה אטומית כזאת ומיותרת שבטוחה שהיא מרכז האובייקטימים הדוממים, אבל בעצם האובייקטים הם השליטים האמיתיים והמכריעים ביותר. אנחנו יותר גרועים מהסלע הדומם. אנחנו מבזבזים את זמננו בהתעסקות, נפילות, עליות, מורדות, אנחנו מסיחים את דעתנו כל הזמן מהעובדה הפשוטה שעוד רגע נהפך לאובייקט, לשם אנחנו שייכים באמת.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
