זיקוק

הנה פתחתי בלוג.

את הדחיפה הסופית קיבלתי מחברה צמרירית חדשה.

היא שאלה אותי: "היה לך פעם בלוג?"

עניתי שלא. השיחה השתרגה סביב בלוגים וצ'טים. לא יכולתי להשאר אדישה.

אני אוהבת מלים. אני אוהבת את כריכתן זו בזו. אני אוהבת את כוחן, את דקותן, את יופין. אני אוהבת את כניעותן לשרתני. מלים הן שליחותיי. מלים אחרות הן שרפים הנשלחים אלי. חברתי החדשה היא אשפית של שפה, ומלאכיה נאים כולם.

אני חושבת שמלים ודיבור יהיו כאן נושא רציני.

המלה יכולה להתקיים ולשרוד רק במרחב שבין אנשים קונקרטיים. כל דיבור צריך שיהיה לו כתובת, וכל כתיבה צריכה קורא. אז את הפוסט הראשון אני כותבת למתולתלת שלי.

מחשבה שעברה בי היא שבאנגלית "you make a friend" בעוד שבעברית "את קונה חבר". באנגלית הפעולה היא כולה פנימית, יוצאת ממך, ויוצרת משהו שלא היה קיים קודם. בעברית החבר כבר שם, מוכן ובנוי לתלפיות, וקבלת חזקה עליו כרוכה בפעולת חליפין. העברית מדויקת הרבה יותר בתפיסתה את החברות, אבל עדיין גסה מדי. דימוי הטרנסאקציה מכני מדי, וחסר בו מימד ההוויה של המצב החברי.  "טבלתי בחברות חדשה" או "שריתי בחברות" נראה לי מתאים יותר.

נעים לי להשתכשך איתך באמבטיית החברות. 

מעניין איך יתפתח הבלוג. דרך תגובות? דרך רעיונות? אני מנחיתה לא רע כשמרימים לי את הכדור, אבל נראה לי שאנצל אותו גם להגיש כמה סרבים. נושאים לא חסר, קוראים עלולה להיות בעיה.

אני חושבת שבפוסט הבא אתעסק בניקים - עולם מלא כל טוב של מכמנים עונג וכאב.

ואת, יקירה שעוררת אותי, מוזמנת לפזז כאן איתי - ישירות או בבלוג שלעומת.