היום המשכתי למלא את הטפסים, והרגשתי שאני לועסת חצץ.
ברגעים כאלה אני אוהבת להתנחם עם שיר האיגיון (נונסנס) הגדול מכולם - ג'ברווקי של לואיס קרול מהספר "מבעד למראה ומה שאליס ראתה שם". כשאני קוראת אותו אני שומעת את חברי בוב הבריטי מגלגל אותו על לשונו במבטא המדויק - אח איזה פנינים! לצערי בוב עזב. אני צריכה לבקש ממנו שיקליט לי את עצמו קורא.
פתאום בזקה מחשבה - אולי אנסה "לתרגם" אותו?
אני מכירה תרגום אחד לעברית של רינה ליטוין שיש לי שלוש מילים לאמר עליו -ממש ממש גרוע.
אז במקום לכתוב מסות וחיבורים יצא לי הפוסט שלמטה. אתם חושבים שאני יכולה להגיש אותו כתכנית חינוכית חברתית?
(לא הצלחתי לשים את המקור והתרגום זה לצד זה. תגללו ותסבלו בשקט)
הדבקתי גם איור של הג'ברווקי - מקורי מהספר.
גָּ'בֶּרְווֹקִי
לואיס קרול
הַייתָּה שְעת רֶמֶשׁ, טְבִיבוֹנִים
קַרְחוּ וְרָגוּ בַּגְבָעִים:
שְקֵטוֹת הָיוּ השְרִיקִיוֹת,
וְרִנְעַטְשוּ היְרָקְפָגִים.
"זָהֵר בַּגָ'בֶּרְווֹק, יָה בֶּן!
הַמַלְתָּעוֹת, טִפְרֵי אֵימָה!
מִעוֹף הַגָ'בְּגָ'בְּ רְחָק, וְזְגֶן
מִרְפִיתָת הַבָּנְדֶרְלָה!"
בִּלְחָת חָרְבּוֹ אָחַז בָּיַד:
זְמָן רָב חִפֵּשׂ אֶת יְרִיבוֹ –
וְכָך נִשְעַן עָל עֵץ צִלְצְלָן,
סָפוּן בְּמַחְשָׁבְתוֹ.
וּבְּעוֹדוֹ צוֹלֵק הִרְהוּר,
הַגָּ'בֶּרְווֹק, בִּרְשוֹף עֵינוֹ,
מִסְקָת הַיָעָר הִתָּמֵר,
וְאַף גִרְגֵר בְּבִיאָתוֹ!
הַך-הַך! הַך-הַך! אֵלֵי קְרָבָיִים
בִּלְחָת חָרְבוֹ שְלִיק-שָלְקָה!
כָּרַת חָיָיו, וְעִם רֹאשוֹ
דָהַר לוֹ חֲזָרָה.
"הָטְבוֹח טָבַחְתָ גָּ'בֶּרְווֹק?
בִּזְרוֹעוֹתַי, בֶּן, אֲחֲבְּקֶךָ!
הוֹ יוֹם נוֹגֶר, הֶאָח הוּרֵי"
צִחְקֶק הוּא בְּשִמְחָה.
הַייתָּה שְעת רֶמֶשׁ, טְבִיבוֹנִים
קַרְחוּ וְרָגוּ בַּגְבָעִים:
שְקֵטוֹת הָיוּ השְרִיקִיוֹת,
וְרִנְעַטְשוּ היְרָקְפָגִים.
JABBERWOCKY by Lewis Carroll
’Twas brillig, and the slithy toves
Did gyre and gimble in the wabe:
All mimsy were the borogoves,
And the mome raths outgrabe.
“Beware the Jabberwock, my son!
The jaws that bite, the claws that catch!
Beware the Jubjub bird, and shun
The frumious Bandersnatch!”
He took his vorpal sword in hand:
Long time the manxome foe he sought—
So rested he by the Tumtum tree,
And stood awhile in thought.
And, as in uffish thought he stood,
The Jabberwock, with eyes of flame,
Came whiffling through the tulgey wood,
And burbled as it came!
One, two! One, two! And through and through
The vorpal blade went snicker-snack!
He left it dead, and with its head
He went galumphing back.
“And, hast thou slain the Jabberwock?
Come to my arms, my beamish boy!
O frabjous day! Callooh! Callay!”
He chortled in his joy.
’Twas brillig, and the slithy toves
Did gyre and gimble in the wabe:
All mimsy were the borogoves,
And the mome raths outgrabe