לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

זיקוק



כינוי: 

מין: זכר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


11/2004

דוד - האקספוזיציה


 


אם אתה מלך מקראי, משפט שאתה ממש לא רוצה לשמוע זה "ויעש הרע בעיני ה'". לשמוע אותו זה להקשיב לַ “sound of inevitability” . ושאול שומע גם שומע. חטאו? חוסר הקפדה על הוראות הבוס.


אלו היו ההוראות לשאול:


עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת-עֲמָלֵק וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ וְלֹא תַחְמֹל עָלָיו; וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד-אִשָּׁה ... מִשּׁוֹר וְעַד-שֶׂה מִגָּמָל וְעַד-חֲמוֹר.  


שאול מכה את עמלק אבל מגלה רגשנות יתר:


וַיַּחְמֹל שָׁאוּל וְהָעָם עַל-אֲגָג וְעַל-מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר ... וְלֹא אָבוּ הַחֲרִימָם.


הבוס מתעצבן, ומודיע לשמואל שנמאס לו משאול. שמואל מוחה בפניו שלא מעיפים מלך בגלל דברים שכאלה, אבל הבוס, כידוע, מרגע שיש לו רעיון בראש, אין אם מי לדבר. שמואל את שלו עשה, ולמחרת, כשהוא פוגש את שאול הוא לא יכול להתאפק מלעקוץ:


וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל וּמֶה קוֹל-הַצֹּאן הַזֶּה בְּאָזְנָי וְקוֹל הַבָּקָר אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ?


שאול עונה לו יפה:


מֵעֲמָלֵקִי הֱבִיאוּם אֲשֶׁר חָמַל הָעָם עַל-מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר לְמַעַן זְבֹחַ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ; וְאֶת-הַיּוֹתֵר הֶחֱרַמְנוּ...


אבל שמואל כבר חוצב להבות:


הֶרֶף וְאַגִּידָה לְּךָ... רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָתָּה... וְלָמָּה לֹא-שָׁמַעְתּ בְּקוֹל יְהוָה וַתַּעַט אֶל-הַשָּׁלָל וַתַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה?!?!


שאול עוד מנסה להסביר שרק מתנה הוא מביא לבוס, להודות לו, אבל העסק כבר הופך למכוער: 


וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הַחֵפֶץ לַיהוָה בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים... הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב, לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים... יַעַן מָאַסְתָּ אֶת-דְּבַר יְהוָה וַיִּמְאָסְךָ מִמֶּלֶךְ!!


 שאול מבין שהמצב חמור, ומנסה להציל משהו. הוא מבקש סליחה, ומתחנן לשמואל שיבוא להתפלל איתו. אבל שמואל, הקונסיליירי,ממאן:


וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל-שָׁאוּל לֹא אָשׁוּב עִמָּךְ  כִּי מָאַסְתָּה אֶת-דְּבַר יְהוָה וַיִּמְאָסְךָ יְהוָה מִהְיוֹת מֶלֶךְ עַל-יִשְׂרָאֵל.


שמואל פונה ללכת, שאול אוחז ביאושו בכנף מעילו, הכנף נקרעת, שמואל מתעצבן:


קָרַע יְהוָה אֶת-מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ הַיּוֹם וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ.


הבנת את המסר סוף סוף, שאול? We’re done. You’re finished.


 


ומי הוא אותו הרֵעַ? איזה רועה צאן אדמוני, הצעיר בשמונה אחים, ששמואל נשלח למשחו, בסתר, למלך.


בינתיים, שאול המלך, סר וזעף בביתו. רוח אלוהים הרעה הייתה עליו, מתפייט המקרא. "שאול", לוחשים לו עבדיו, "אולי נביא לך מישהו שינגן לך, ישפר את מצב הרוח?" "כן" אומר שאול, "הביאו". ומי מפליא נגן ובא? את זה כולם יודעים, והבסיס לדרמה הגדולה הושלם. רועה הצאן הצעיר הזה, עוד יגדל להיות בנדיט לא קטן בעצמו, ואם אתם חושבים על הסנדק, זה על אחריותכם בלבד. גם אם אתם חושבים על הטרגדיה היוונית.


 

נכתב על ידי , 28/11/2004 20:18  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



55,102
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , תרשו לי להעיר , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לארגונאוט אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ארגונאוט ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)