זיקוק

מריה קמה בבוקר צהובה. לא הצהוב החולני של כבד חורק, אלא צהוב עז, של לימון איטלקי. היא נסתה להשתעל ומריאותיה פרחו  פרחי אקאציה, נישאים השמיימה, כמו שזאוס בא אל דאנאי, רק בכיוון ההפוך. היא רצתה לשרוק, וכריזנטמות דאו על הבל נשימתה וכיסו את השטיח. אני לא ונוס, היא חשבה לעצמה, וגם לא אפתח חנות פרחים. היא לקחה את האלבום של קלימט ודפדפה בו. אז הלכה אל האמבטיה, צבעה את השיער כתום-אדום, סמקה את לחייה, וחזרה למיטה.