זיקוק
|
| 4/2012
קאנט. מחוסר כותרת אחרת.
- הייתה לי, היכן שהוא במהלך היום, תוכנית מפורטת לפוסט. אבל השעות
נקפו, והזיכרון בגד, ונותרה רק הקליפה – ידיעת הרצון, אבל חוסר ודאות באשר לתוכן.
- (אבל בינינו, התוכן
לא באמת משנה, לא אם זו איזו צורה של תרפיה, או צורך סתם להגיד משהו)
- אה, נזכרתי בדבר אחד. הוא עלול להישמע שחצני, אבל הוא לא מגיע מהמקום
הזה. אני שומע, בתקופה האחרונה, סדרת הרצאות
על קאנט. המרצים הם מבכירי הפילוסופים בארץ, וכל הרצאה נמשכת כשעה, ולאחריה
עוד פרק קצר של שאלות מהקהל ותשובות עליהן. נחשפתי בעבר לחלק מהגותו של קאנט, אם
באופן פופולארי ואם בקורסים אקדמיים שהזכירו אותו אך מעולם לא קראו בו. ההרצאות
עוררו בי חשק ללכת למקור. נזכרתי שלפני שנים רבות קניתי את ביקורת התבונה
הטהורה מתוך איזה דחף, ומעולם לא פתחתי אותו.
- מניין בא החשק? מניין בא חשק כלשהו? אני מניח שמתוך איזשהו משהו
חיצוני, שנתן מעצמו אבל לא לגמרי, לא מספיק. מתוך רצון לעוד ומתוך תחושה עמומה של
חוסר שלמות.
- אז פתחתי את ביקורת התבונה הטהורה והתחלתי לקרוא. קודם את פרקי המבוא
של המתרגמים העבריים ואח"כ את המבוא של קאנט עצמו.
- ואגב כך גיליתי שריטלין משפיע די הרבה על היכולת לפענח את הטקסט
ולעקוב אחריו. זה לא רומן, הספר הזה. לא מבחינת העברית, לא מבחינת השפה (שיש בה
רבדים בני כמעט מאתיים וחמישים שנה במקור, ובשפה אחרת, ובעברית אחרת), ולא מבחינת הרעיונות.
- וגיליתי שהמרצים השתמשו בדבריהם בעיקר במה שכתוב במבואות הללו,
המחזיקים חלק קטן מאוד מהספר, ואז המשכתי לקרוא קצת לתוך הדברים עצמם. הקריאה
איטית, סיזיפית משהו.
- ובתוך כך אמרתי לעצמי, בתוך התהליך שבו הוא התחיל להבנות את טיעוניו,
"וואו".
- "וואו" כי
מצאתי שם התייחסות מפורשת לדברים שאני חשבתי על השדות המקצועיים שלי. לתמיהות שלי,
ולניסיונות שלי להשיב עליהן. לנקודות שהיו צירים לחוסר נוחות שלי, והן בדיוק
הנקודות מהן קאנט מתחיל את מהלכו. הרגשתי... שאקל. שבאופן בלתי תלוי (או תלוי בעקיפין,
מתוך דברים לא מפורשים שספגתי) - שאלתי את עצמי שאלות שהעסיקו את ליגת העל. אמנם
לפני 250 שנים, ובכל זאת ליגת על.
- מה שמביא אותי לטניס.
- אבל על זה פעם אחרת. צ'או.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
