במצוקותיה הולכת אמא של מספר אחד אל חוה, אחותה. חוה היא האדם הקרוב אליה ביותר. שתי האחיות שונות מאוד זו מזו. חוה היא כשלון משפחתי קולוסלי והצלחה מקצועית כבירה. מבוגרת מאמא של מספר אחד רק בשנתיים, היא גרושה כבר פעמיים ושותפה בכירה במשרד מכובד של עורכי דין. ילדים אין לה, פרשיות אהבה יש לרוב. לחוה יש לשון מושחזת מן השטן ואין לה אלוהים. כל העובר במוחה הנהדר נורה מיד החוצה. מאחר ודבריה הם תמיד נכוחה, מוכנים מספיק אנשים לסבול את השחץ. לבושה פרובוקטיבי, ערב רב של צמידים וטבעות מעטר את ידיה. היא נושאת את עצמה בבטחה, הליכתה מודיעה לכל סביבותיה – סורו. גזרתה דקה וקומתה גבוהה, ואי אפשר שלא להפנות מבט. בגברים היא אוהבת לשחק. היא מתאהבת בקלות, כל שצריך לגבר הוא שישרוד את החיצים. התפקחותה מן האהבה מהירה גם כן, ואחרי הגרושים השניים החליטה שזהו, היא מי שהיא וגמרנו. הכפופים לה מעריכים אותה, השופטים לפניהם היא טוענת נוזפים בה רבות, אך שמחים לחברתה במזנון. במשרד מתגרים בה לפעמים בכוונה. היא יודעת את זה, ושמחה לשתף פעולה. היא נהדרת כשהיא סוערת, המילים הניתכות ממנה טובות מכל קישוט על הקירות. חוה חיה בקצב הרומבה.
להוריה אין לה סבלנות. היא לא סובלת את הקרתנות שלהם, בכל מילה היא שומעת את חוסר שביעות רצונם מאורח חייה. הם גאים בה, כמובן. אמה מספרת לכל מי שרק מוכן לשמוע על בתה המוצלחת, על ההצעה להיות לשופטת, על היוקרה והמשכורת. כשהן מדברות השיחה תמיד מתחילה עם השאלה "אז חוה, אולי בכל זאת שינית את דעתך?", ובעקבותיה בא הפיצוץ הבלתי נמנע. לחוה אין מזג שיפוטי. היא יודעת זאת, אמה יודעת זאת, אבל הכורח לשאול מתגבר על ההגיון. כשאמא של מספר אחד בסביבה היא מנסה להרגיע וסוחבת את השיחה לכיוון אחר. כשהיא איננה חוה מאבדת את עשתונותיה, והמפגש מסתיים חיש מהר, כמו כל אלו שלפניו. חוה אוהבת את אחותה הקטנה יותר מכל דבר אחר שבעולם. היא פרסה עליה את חסותה, והיא הילדה שכנראה לא תהיה לה לעולם.
ליד אמא של מספר אחד חוה כמעט רכה. דיבורה יותר מתון ואיטי והיא מרבה להקשיב. אמת, היא סוערת גם כאן, אבל נרגעת הרבה יותר מהר. היא לא בוררת מילים, את זה היא לא יודעת לעשות, אבל צליליה מחבקים. הן יכולות לדבר כמעט על הכל, אבל אמא של מספר אחד יודעת שלא כדאי להכביר ביקורת על אורח חייה של אחותה. הן מכירות אחת את כפתורי רעותה, ומשתדלות שלא ללחוץ עליהם.
אמא של מספר אחד מספרת לחוה על החלטתה לחזור לעבוד. "משעמם לי בבית" היא אומרת. "חמודה", משיבה לה חוה, "תגידי, אני בעלך? על מי את מנסה לעבוד? יאללה, תשפכי". היא מחייכת אליה את החיוך של הילדוּת, ואמא של מספר אחד מתחילה לבכות. חוה אומרת "אויש, באמת", ומחזיקה לאמא של מספר אחד את היד. אמא של מספר אחד מתייפחת וחוה מנגבת את הדמעות במפית ניר שנשארה על השולחן. כשהבכי נרגע היא אומרת "נו, ספרי".
"אני צריכה חיבוק, נורא קשה לי " אומרת אדוָה, "אני חנוקה." חוה מחבקת את אחותה, ואדוה שוב בוכה.
אמא של מספר אחד מנסה לספר. איך מספרים סיפור בלי עלילה? היא מדברת על הילדים שרבים כל הזמן ועל חוסר האונים שלה מולם. היא מדברת על בעלה שהולך ומתרחק, ועל הטינה שהיא חשה שנושבת ממנו. היא מספרת על המאמצים שהיא עושה כדי לשפר את האוירה. חוה מקשיבה, מתאמצת לשתוק. כשאדוה סוגרת את הפה ונושאת אליה עיניים יפות ועצובות, חוה פותחת עליה פה.
"אדוה שלי, אני כל כך אוהבת אותך, אפילו שאת פתיה. מותר לי להעביר קצת ביקורת על המשפחה שלך"? אדוה מהנהנת. "תראי", אומרת חוה, "אני מסתכלת עליכם ורואה ציר אחד. את. וזה ציר בעל כוח רצון, ויש לו יכולת תנועה. בכל פעם שקורה משהו הוא מרגיש שהוא צריך להיות שם. ובגלל שהוא כזה ציר חזק, כולם מסתובבים מסביבו בשמחה. גן שעשועים בנית להם שם מותק, והם משחקים. וכשהם הולכים, הציר הופך להיות עובד תחזוקה ומנקה רחובות ומדליק פנסים. לחזור לעבוד את מבקשת? ואת הבית את יכולה להשאיר מאחור? חסרות לך מטלות "?
היא מעיפה מבט על אדוה וממשיכה. "את יודעת, מהמשרד ראיתי שכל פעם שיש משהו שבורח לאנשים בין האצבעות והם יוצאים למאבק עליו, והם נחושים מספיק, אמוציונליים, אז אותו דבר הוא לפחות אחד משלוש: או שהוא נתפס כהארכה לקיומם, או שהוא נתפס כהערכה לקיומם, או שהוא הדבק שמדביק את עולמם. מהו רמי בשבילך, אדוה, ומהם הילדים"?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
