את הקעקוע עשיתי ב9.5 [יום העצמאות השנה]

את הסיפור מאחורי הקעקוע שלי לא הרבה מכירים.

מאז שהייתי ילדה קטנה חייתי בים.

אבא השתחרר מחיל הים והיה לו הרבה זמן לגדל אותי.

מבין 3 האחיות בבית אני ביליתי את הילדות עם אבא רוב הזמן.

הוא היה לוקח אותי לים לא רק בקיץ כשזה נורמאלי

היינו מחכים לסופות רעמים וגשם , יוצאים עם האוטו לחוף

ומסתכלים מהחנייה על הברקים מעל חיפה.

הוא היה לוקח אותי לטיילת בלילה ומסביר לי את הסימונים של האוניות

ומספר לי על המסעות שהוא עשה עם ספינת הטילים במהלך השירות שלו.

היינו עושים הליכות  לאורך קו החוף

ואם לא הייתי עצלנית אולי הייתי גם מצטרפת לריצות שלו שם.

יום אחד , כשהייתי בת 6 הלכנו לחוף. אבא החליט לצאת מהמכונית

היה גשם , נוראי. לא ראיתי כלום. חשבתי שאיבדתי אותו.

התחלתי לצעוק לו כשלפתע ראיתי אותו נכנס לים וחשבתי שהוא השתגע

הוא יצא עם הצדף הכי יפה שראיתי

מהצדפים שנראים שקנו אותם. והביא לי אותו.

הוא אמר שתמיד בסופות המים כל כך סוערים שהצדפים היפים נגררים מהקרקעית ומגיעים לכאן.

מאז שמרתי על הצדף , והוא תמיד היה שואל אותי פעם בכמה חודשים אם הוא עדיין אצלי.

אבא נפטר מסרטן לפני שנה וחצי  וכל כך רציתי להנציח אותו ואת האהבה שלי לים.

חיפשתי את הצדף. לא מצאתי אותו בשום מקום.

ואז , ראיתי את הקעקוע הזה. הוא היה זהה לצדף ההוא. בלי שום חרטות הלכתי ועשיתי אותו.

ועד עכשיו , אני מאושרת שזה הקעקוע שבחרתי לעשות

כי בכל פעם שהעין שלי נפגשת איתו

אני נזכרת בילדות המאושרת שהייתה לי

חוץ מזה , עכשיו הצדף שלי לעולם לא ילך לי לאיבוד.

כי בסופות הכי קשות ,

הצדפים הכי יפים נגררים מהמצולות

ומזכירים לי שלמרות שההווה הוא בלעדיו

תמיד יהיו לי הזכרונות היפים האלה .

 גם אם הם עכשיו נחים בקרקעית.

12 יום לגיוס.