if you want to know

האמת אני עוד לא מבינה מה כ"כ הציק לי בעובדה שלא נתנו לי חופש כשקצת לא הרגשתי טוב אולי פשוט הושפעתי מהסביבה שאמרה דברים נוראיים על המנהלת ואולי פשוט באמת נפגעתי שלא הזיז לה בכלל שאני חולה ואחרי שקבעתי איתה פגישה היא פשוט ברחה לפני שאני אתפוס אותי לשיחה.

אני אולי קטנה תמימה וקצת סתומה. אבל זה היה ממש לא יפה.

והאמת היא גרמה לי לשבת שבת שלמה לחפש לי דירה שיוציא אותי מהחור הזה..

והאמת עבודה זה בהחלט סיפור עכשיו לחפש הכל בשבוע אחד ולהגיד שאני הולכת להתפטר ולעשות הכל במצב הנפשי והפיזי שאני נמצאת בו היום.. עכשיו..

האמת שאני ממש מתוסכלת בעיקר מהעובדה שאני צריכה לעשות הכל לגמרי לבד.

כי זה לא שההורים ממש תומכים בי ולא שחברים שלי ממש פה בשביל לעזור לי.. ולא שממש יש לי חשק להמשיך לבכות לאנשים שלא מראים שום סיבה שאני אבכה להם.

כאילו באמת אני זוכרת כשהייתי בכיתה ט' והייתי מרגישה עצובה בודהה מסכנה או וואטאבר. תמיייייייייד אבל תמיד יכולתי ליפול על מישהי שהיתה מזה מעודדת אותי ומשמחת אותי או שהייתי גרה אצל ידיד תקופה סתם החיים של פעם איך כולם היו שם בשביל כולם. היום זה אחרת אני מבינה למה זקנים מתמרמרים. זה כבר לא כמו פעם. לא תמיד תמצא מי שבאמת ירצה לתמוך בך ולהיות שם בשבילך..

אני לא אומרת שאין לי למי לבכות כן.? יש לי אבל.. פשוט לכל אחד יש את הצרות שלו ולא נעים לי להפיל את עצמי על אנשים אחרים. זה לא אומר שאני לא בוכה אני בוכה..

בכל מקרה. דירות זה דבר קשה ומציק. אבל מכירים את ההרגשה שבכל פינה שאתם דורכים בבית אתם מרגישים שאתם נשרפים.? זה נראלי ההרגשה שמרגישים כשחייבים לעזוב את הבית.

בכלל נמאס לי להרגיש הילדה הקטנה שאפשר תמיד להעיר לה תמיד לשאול איפה אני תמיד לדעת עלי הכל תמיד לחפור ותמיד אתם יודעים לשבת לי על הראש פשוט נמאס לי אני מתה לחופש..

אני רוצה לבכות ושאמא שלי לא תציק לי על זה אני רוצה לצאת עם חברים ושאמא שלי לא תדע באיזה שעה הגעתי וואו אני נשמעת כמו נערה מתבגרת אבל אין לכם שמץ של מושג כמה חופר זה שאמא שלי מתקשרת לפחות 10 פעמים שאני ביציאה או מתקשרת כשאני עולה לאוטובוס מגיעה לאן שאני צריכה כשאני שעה לפני שאני חוזרת כשאני יוצאת מהמקום כשאני עולה שוב לאוטובוס וכשאני כבר במיטה זה מציקקקקקקקק...

כןמ אני ילדה גדולה ובלה בלה בלה שמישהו ינסה להסביר את זה לאמא שלי...

בכל מקרה השבוע היה לי שבוע ממש נורא... ממש הייתי חייבת שמישהו ישמע את כל מה שיש לי להגיד העולם.. חלק מהאנשים שמעו כמה דברים וחלק מהאנים שמעו הכל.. אבל. הרגשתי שמשהו חסר לי..

אני יודעת מה זה בדיוק.

וואו היום ראיתי את הדיסק חיצוני שלי כזה חיברתי אותו למחשב ונזכרתי בחיים הכי טובים שהיו לי.. היתה לי איזה שנה שלימה שהיתה פשוט מדהימה.

אני מתגעגעת לזה. מתגעגעת למסיבה כל יום מתגעגעת ללקום בבוקר ולהתקשר לחברה לשאול מה עושים ופשוט לזרום. חיים טובים לאנשים שיש להם כסף מיותר לבזבז..

בכל מקרה אני מקווה שעוד שבועיים אני עוזבת את החור הזה.

ויישמילאק.D:

שבת שלום.