"החיים יגרמו לך כאב ביוזמתם הם. האחריות המוטלת עליך היא ליצור אושר"

---

סמינר מד"צים. מקום קסום,מושלם,מדהים.

מחנה אלון כמובן, כל ההימורים צדקו. מסתבר שאני אלון בנשמה :) 

אז יצא ושובצתי במחנה הטוב ביער ,מחנה אלון. הגענו..יום ראשון לסמינר.. מלאת חששות ופחדים.שובצתי בחוג חמש. 

בתוך החוג היו בסה"כ חוץ ממני עוד 3 אנשים שהכרתי מה שגרם לי להתחבר ישר לעוד אנשים. 

אני לא אכתוב על כל יום בעיקר בגלל שזו אותה שגרה ( קמים,112 דק' התארגנות,מסדר בוקר,פעולה,הפסקה,פעולה,ארוחת צהריים,הפסקה גדולה (של שעה וחצי\שעתיים), פעולה,הפסקה,פעולה,חדר אוכל,פעילות מחנית\חוגית (ספורט טבלאי,סלטרון,ערב תרבות..) ) 

כמה שזה נשמע משעמם,וחופר ובכ"ז..אותה שגרה 11 יום. זה מדהים!!!

אני מוכנה לחיות ככה כל חיי.

לקום כל בוקר לתוך הווי משפחתי כזה ,שכולל 300 איש.

לחיות ביחד,את אותה שגרה,אותם בעיות,אותם חוויות עם אנשים שאתה כ"כ אוהב.

אין מילים לתאר כמה שזה מיוחד .מי שלא היה שם לא יכול להבין את זה. 

ועם זאת, רגעי המשבר. בהם הדבר היחיד שאתה רוצה לעשות זה להיות עם הקבוצה שלך,עם המשפחה שלך,עם אנשים שמכירים אותך מהבית.

אני חושבת שהדבר שסמינר מד"צים לימד אותי הכי טוב והכי הרבה זה כמה שהקבוצה שלי מיוחדת♥

כל פעם שרק הייתה לי את האופציה לראות ולו רק לשנייה את הפרצוף של מישהו מהקבוצה , בין אם הוא קרוב אליי ובין אם בכלל לא  , זה מילא אותי אושר כזה גדול.

כשאתה רואה שחבר קבוצה שלך בוכה,ורע לו , ואין לך את האפשרות לעשות עם זה כלום , זה קרע אותי מבפנים.

לקבל מכתב באמצע היום,שהועבר דרך אלפי ידיים,לשבת ולקרוא אותו לרגע בצד. להתמלא אושר ולהרגיש את הדמעות של התרגשות במעלה הגרון. רק מלראות את כתב היד של אחד מהאנשים בקבוצה.

ואו.

באמת שלמדתי להעריך את הקבוצה שלי הרבה הרבה יותר ממה שהערכתי לפני.אני אוהבת אותם המון.

עוד דברים שהיו בסמינר?  , 

בריחות בין מחנות באמצע הלילה , לדעת שאסור,לחבק לתת נשיקה ולדעת שאם יתפסו אותך אז זה עוד לילה של צביעת אבנים, להחליף כובע ולהרגיש את הדם זורם לך במרץ בגוף אבל זה חלק גדול מהחוויה ,להיפגש במרפאה,לחבק אחד את השני ולרצות שהרגע הזה ישאר לנצח, לשמוע חוויות אחד של השני ,להתווכח מי המחנה הכי טוב ולאהוב.פשוט לאהוב אחד את השני בלי גבולות.

ניווט מבוקר , מצחיק בטירוף, אמא מאיה♥ , אחלה פיתות וגלבות בתוך החושך.

 

ניווט בדד, (יאלה מדריכה חברתית!) , לקחת אחראיות,להרגיש הדרכה,לצחוק ,להנות,להוביל. 

סלטרון מחני , במגרש של ברוש. כמובן שנדגם הכי טוב את המחנה(רק כדי להשוויץ :)), מורלים מטורפים!!!,שיתוף פעולה,מסיבה,הרגשת משפחתיות. 

הלילה בו מותר להיפגש עם מחנות אחרים , ואווווו. "אחים" קבוצתי , מורלים לקן,חיבוק משפחתי,אהבה עצומה הייתה באוויר.

מסדר אחרון, שבירת דיסטאנס, סגני מוריד משקפיים. מרגש.פשוט מרגש. 

קבלת תעודת מד"צ ,חיבוק אחרון מליהיא המדריכה,כמה רגש. שוב, דמעות חונקות את הגרון. ההרגשה שהיא באמת מאמינה בי, בנו, בכל אחד מהחוג הזה. שנוביל את הקן שלנו למשהו טוב יותר. 

אלו היו 11 ימים הכי עמוסי חוויות שיש. אני יכולה לכתוב את הפוסט הזה לנצח. 

תודה על כל רגע שחוויתי שם.הלוואי ולכל אחד יצא לחוות חוויה אדירה כמו זאת. 

אני אש"מ לנצח,אלון בנשמה והכי שיש,חוג חמש.♥